נהג מקצועי בן 57 מאשדוד תובע את קופת החולים על כך שגילו באיחור של שלוש שנים את היותו חולה בסרטן הערמונית. בכתב התביעה שהוגש לבית משפט השלום באשדוד באמצעות בא כוחו עו"ד דותן לינדנברג, נטען כי משך שלוש שנים רופאת המשפחה התעלמה מממצאי בדיקות הדם החריגות בכל הקשור למדד ה-PSA.

PSA הוא חומר אשר מיוצר ומופרש בבלוטת הערמונית בלבד ומסייע בהפיכתו של נוזל הזרע לנוזלי יותר. על פי הנורמה  ערך  ה-PSA הוא 4.0 ננוגרם למילימיטר.

בחודש אפריל 2010 ד' פנה לרופאת המשפחה שלו בקופת החולים והתלונן על הפרעות בהטלת שתן. בדיקת דם העלתה כי ערך ה-PSA הינו 5.74 ננוגרם למילימיטר, הרבה מעל הנורמה. למרות זאת הרופאה לא בצעה בדיקה רקטלית לאימות חשש שחלה בסרטן הערמונית, לא הפנתה אותו לאורולוג שיבצע ביופסיה של הערמונית ולא הכניסה אותו לתוכנית מעקב.

כעבור יותר משנתיים הנהג המקצועי פנה לרופאת המשפחה והתלונן על כאבי גב וכתף. הוא נשלח לבדיקת דם שהעלתה כי מדד ה-PSA קפץ ל-24.4 ננוגרם למילימיטר , פי שש מהנורמה. רופאת המשפחה הפנתה אותו לבדיקת אולטרה סאונד תוך שהיא מציינת כי אם הבדיקה תצא תקינה אין צורך לפנות לאורולוג. גם הפעם הרופאה לא בצעה בדיקה רקטלית וכיוון שבדיקה דרכי השתן יצאה תקינה לא הופנה לאורולוג.

בחודש יוני 2013 כשלוש שנים לאחר בדיקת הדם החריגה הראשונה, פנה שוב לקופת החולים והתלונן על הפרעות בהטלת שתן והופנה לבדיקת מעבדה שאיבחנה כי מדד ה-PSA עלתה דרסטית ל-117.72 ננוגרם למילימיטר , פי 30 מהנורמה. רק אז נדלקה נורה אדומה בקופת החולים והוא נקרא באופן דחוף לבדיקה אורולוגית ולראשונה בוצעה בדיקה רקטלית שהעלתה חשד לסרטן בערמונית. בהמשך הופנה לביופסיה בערמונית שאבחנה כי ד' חולה בסרטן הערמונית אשר התפשט  לשתי אונות, לשלפוחית הזרע ולבלוטות הלימפה באגן.

בחודש אוגוסט באוגוסט 2013 קבע מנהל מרפאת האורולוגיה בבית חולים אסף הרופא כי לא ניתן לנתח את הסרטן. בעקבות ההחלטה נהג מקצועי החל בסדרות קשות של טיפולים הורמונליים והקרנות.

עו"ד דותן לינדנברג בא כוחו של ד' טוען בכתב התביעה כי קופת החולים התרשלה וניסתה  לטשטש באמצעות היעדר רישום רפואי, את הטעויות באיבחון. בא כוחו מבקש שקופת החולים תפצה את ד'  על שכשלה באבחון תוך התעלמות מרמת ה-PSA בדמו  ומהפרעות בהטלת שתן ואף נמנעו משך שנים מביצוע בדיקה רקטלית או מביצוע ביופסיה של הערמונית לגילוי המחלה.

עו"ד לינדנברג טוען בכתב התביעה כי כתוצאה מהאיבחון המאוחר נמנעה האפשרות הניתוחית אשר הייתה משפרת משמעותית את מצבו הבריאותי ומביאה קרוב לוודאי להחלמתו המלאה מהמחלה.

הטיפולים גורמים לד' לקשיי תפקוד בעבודתו, לפגיעה בתפקוד המיני, לדליפת שתן ולהקטנת סיכויי הישרדותו. ד' תובע לפצותו בגין  אובדן השתכרות, הוצאות רפואיות, עזרת צד ג', אובדן הסיכוי להירפא, כאב ובסבל ואובדן הנאות החיים.