הרקע למתקפה חריפה זו, הוא מאבק משפטי בין תושבת העיר לבין העירייה.

אותה תושבת- אותה ייצג עורך הדין אבי עייש מאשקלון -תבעה את עיריית אשדוד בסוגיה זו בטענה כי העירייה הכריזה עליה כעל בעלת נכסים בעיר, על סמך הודעות של אחד הקניונים בעיר שהכריז עליה כבעלת חנויות בשטחו.

על סמך הודעות אלו חויבה האישה בתשלומי ארנונה בגובה של כ165 אלף שקלים.

האישה מצידה טענה כי העירייה הסתמכה על הודעת אותו קניון, מבלי לבדוק לעמוק את סוגיית הבעלות, ולמעשה בפועל אין לה כל זיקה לאותם נכסים.

"לשיטת העירייה", נטען בפסק הדין ."די בהודעה חד צדדית של המשכיר המציינת את שמו של השוכר כדי לחייב את האחרון בתשלומי ארנונה....אין היא צריכה לערער אחר הודעת המשכיר ומחויבת לקבלה ככתבה וכלשונה".

מאידך טענה תושבת העיר כי שיטה זו של העירייה אינה נכונה."לטענת התובעת עמדת התובעת..אינה סבירה  שעה שמכוחה לחייב אדם שאינו קשור לנכס בחיובי ארנונה".

בית המשפט קיבל כאמור את עמדתה של התובעת ותקף את התנהלות העירייה בפרשה:

"הנתבעת לא הציגה ראיות לסתור את גרסת התובעת, ובזמן אמת לא טרחה לברר את זהות המחזיק בחנויות אשר צברו חובות בשיעור ניכר", כך בפסק הדין.

עוד נטען בפסק הדין כי הנהלת הקניון ידעה כי אותן החנויות אשר נאמר כי נמצאות בבעלותה-למעשה נמצאו בבעלות מלאה של אחיה.

בפסק הדין ממשיך השופט כפכפי לתקוף את התנהלותה של העירייה בסוגיה, "לאור קביעתי כי למעשה לא החזיקה התובעת בחנויות", כך בפסק הדין." יש לבחון האם ניתן לחייבה בתשלומי החובה לעירייה מכח ההודעה השגויה שמסר הקניון.

לשיטת הנתבעת לא רק שניתן לחייב את הנתבעת מכוח דיווח שגוי כאמור, אלא הייתה עליה חובה לרשום את התובעת כמחזיקה.

אין בידי לקבל טענות הנתבעת המנוגדות לתכלית פקודת העיריות ולשכל הישר...מקור חיובה של התובעת נבע מרשלנות רבתית של הנתבעת ברישומה כמחזיקה תוך התעלמות מנהליה היא".

לאור פסק הדין חייב בית המשפט את העירייה להשיב לתובעת 165 אלף שקלים בתוספת הפרשי ריבית והצמדה בנוסף לשכר טרחת עורך דין ולהוצאות משפטיות.