על פי כתב התביעה עולה כי בחודש  דצמבר 2009 בעת שהנער ירד במדרגות בסיום יום הלימודים, הוא איבד שיווי משקלו והחליק עקב דביקות ולכלוך ברצפה. בגלל היעדר מאחז יד בצידי המדרגות, הנער נפל והתגלגל במדרגות ונעצר בסוף גרם המדרגות. כתוצאה מהנפילה הוא שבר רגלו השמאלית ונפגע קשות בברכו. מומחה מטעם התביעה קבע לו נכות לצמיתות בשיעור של 31 אחוזים.

עו"ד אמסלם תבע מבעלי הישיבה ומשרד החינוך לפצות את הנער בגין  הפסד השתכרות, הפסד תנאים בסוציאליים ופנסיה, הוצאות רפואיות, עזרת צד ג', הוצאות עזרה בלימודים כאב וסבל.

למרות שמדובר בתלמיד ישיבה שגם כיום, חמש שנים לאחר התאונה לומד בישיבה, עיקר הפיצוי שנתבע הוא בגין אובדת השתכרות ואובדן זכויות פנסיוניות. עו"ד אמסלם מסביר כי חרף השתייכותו של התובע למגזר החרדי אין מקום להפלותו לרעה, שעה שאינו משרת בצבא או לא יצא למעגל העבודה עם הגיעו לגיל 18. לדבריו, על פי פסיקת בית המשפט העליון עצם היותו קטין במועד הפגיעה אינה מאפשרת להסתמך על השתייכותו למגזר אוכלוסיה כלשהו ויש להעריך את פוטנציאל ההשתכרות העתידי שלו על בסיס השכר הממוצע כיום במשק.

במילים אחרות יש לחשב את הפיצוי לקטין על פי פוטנציאל ההשתכרות (להבדיל מהשתכרות בפועל של אדם בגיר) וכי אין להפלותו בחישוב הפיצוי לעתיד על רקע נכותו מהתאונה גם אם הוא משתייך למגזר החרדי.

בכתב התביעה נטען כי התאונה קרתה בין היתר כי בעלי הישיבה  לא דאגו להתקנה מאחז יד בצידי המדרגות אשר היה יכול למנוע או להקטין את עוצמת הנפילה. לאחר התאונה הותקן מאחז יד (ראה צילומים לפני ואחרי). כמו כן נטען כי  לא דאגו לסביבת לימודים בטוחה, לא פיקחו על ניקיון המדרגות והמסדרונות תוך הפרת חוק הפיקוח על בתי הספר, תקנות התכנון והבנייה וחוק הבטיחות במקומות ציבוריים.

במסגרת הסכם הפשרה שקיבל תוקף משפטי, חברת הביטוח שמבטחת הישיבה תישא במרבית הפיצוי, 413 אלף שקלים כאשר את היתרה ישלמו משרד החינוך ויועץ הבטיחות.