על פי כתב האישום, הנאשם הרים את חולצתה של המתלוננת ואת חזייתה, מישש את שדיה מספר פעמים. מעשים אלה בוצעו באמבולנס עת פונתה המתלוננת לאסף הרופא. בהמשך כתב האישום מתואר כיצד הנאשם, בחדר המיון, נגע ומישש באיבר מינה של המתלוננת ולאחר מכן לקח את ידה ושיפשף איתה את איבר מינו. הצעירה המתלוננת התעוררה בשלב מסוים, נבהלה מהמעשים ונמלטה מהמקום.

בחקירתו טען הנאשם לחפותו, אך עדויותיו במשטרה ובבית המשפט היו סותרות.  בהכרעת הדין של השופט איטה נחמן, היא קיבלה את עדויות המתלוננת וחברתה כעדויות אמינות, וציינה כי " לא נתתי אמון בגרסאות הנאשם הפתלתלות, שחלקן אינו מתיישב עם מבחן ההיגיון וחלקן כבוש ועלה בשלבים מאוחרים של ההליך המשפטי".

עוד כתבה השופטת בהכרעת הדין: " עדותה של המתלוננת הייתה עקבית, קוהרנטית, צלולה ומדויקת. אין המדובר בעדות מוגזמת, כפי שניתן לראות מעדותה בבית המשפט, עת שללה שהנאשם החדיר אצבע לאיבר מינה ועמדה על כך שהוא אך עיסה את האזור שם מעל השפתיים. הדבר אינו מתיישב כלל עם טענות הנאשם שגרס לכך שהיא מעלילה עליו, אילו היא מעלילה עליו, כטענתו, גרסתה הייתה מוגזמת יותר היא לא הייתה מעמידה דברים על דיוקם אלא בוחרת בדברים שיכול ויסבכו אותו יותר".

בסופו של יום קובעת השופטת נחמן כי הנאשם אכן ביצע את מה שיוחס לו. גזר דינו יינתן לאחר שמיעת הטיעונים לעונש.