מהתביעה שהגיש נהג הסוזוקי באמצעות עו"ד דותן לינדנברג, מומחה בנזקי גוף עולה,  כי לפני כחמש שנים, ר', בן 56, תושב אשדוד, עצר את רכבו עקב תקלה ונעמד מאחורי הבגאז' על מנת להזמין גרר.

לפתע נדחף על ידי רכבו וקסדה פגעה בצווארו.

כשנעמד על רגליו הבחין שאופנוע שהתנגש במכוניתו, שוכב ליד רכבו וברוכב האופנוע, תושב אשדוד, 'מרוח' על מכסה המנוע ושמשת הרכב של מכוניתו. כתוצאה מהתאונה נהג הרכב נפגע בגבו, צווארו ומותנו.

חברת הביטוח טענה בכתב ההגנה כי יש לדחות את התביעה על הסף, יש להתייחס למכונית הסוזוקי כאל עץ שעמד בזירת התאונה ועל כן יש לתבוע את העיריה, את מע"צ, את חברת קרנית- קרן פיצויים להולכי רגל הנפגעים בתאונות דרכים. 

לחיזוק טענותיה היא הציגה דו"ח חוקר שטען כי מכונית הסוזוקי חנתה כחוק וכי התאונה אירעה ברגע שהתובע עמד להיכנס למכוניתו בסיום עוד פגישת עבודה שגרתית. החוקר טען כי מכונית הסוזוקי כלל לא נהדפה אל הנהג כיוון ההתנגשות אירעה במהירות נמוכה וכי הקסדה לא פגעה באיש. בנוסף הוא טען כי בזמן התאונה המכונית "לא הופעלה 'מכאנית'" ולכן יש לראות בתובע כהולך רגל שנפגע.

השופט, ישראל פבלו אקסלרוד , פסק כי יש לקבל את גרסת נהג הסוזוקי שיוצג ע"י עו"ד לינדנברג, כי מדובר ב"תאונת דרכים  מעורבת" וכיוון שנהג האופנוע לא היה מבוטח והחברה שבטחה את מכוניתו של התובע תישא בפיצוי.

השופט קבע כי החוקר לא הציג הקלטות שיחותיו עם התובע ועם נהג האופנוע למרות דרישת בית המשפט וכי חלק מטענות החוקר בתצהירו היו פרי דמיונו. השופט הוסיף כי בהיעדר עדות נהג האופנוע יש להסתמך על עדות יחידה ומהימנה של נהג הסוזוקי שאף צירף תמונות מזירת התאונה התומכות בטענותיו.

השופט קיבל את טענת עו"ד לינדנברג כי חניית מכונית הסוזוקי היוותה סיכון תחבורתי כי הרכב חנה על נתיב נסיעה וכי התובע נפגע מרכבו שנדחף. לכן קבע השופט כי  נסיבות התאונה נופלות בגדר ההגדרה "שימוש ברכב מנועי". בהמשך ייקבע מהו גובה הפיצוי אותו יקבל בעל הסוזוקי.