כעבור כחודש ימים, ובטרם חלפה התקופה המוגנת, בה אסור לפטר עובדת ששבה מחופשת לידה, הסבר לה מחברת הביטוח בה מנוהלת קרן הפנסיה שלה, כי סטימצקי הודיעה להם על סיום עבודתה.

המוכרת פנתה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, ותבעה פיצויים בגין פיטורים שלא כדין וכן דרשה את השלמת השכר בגין פיטוריה בתקופה המוגנת.
עוד היא תבעה לקבל פיצויים בגין זכויות סוציאליות, דמי חגים, הבראה וחופשה שלטענתה מגיעות לה בגין תקופת עבודתה.

להגנתה טענה סטימצקי כי לאחר ששבה המוכרת מחופשת הלידה, היא ביקשה בעצמה לעבוד יום אחד בשבוע בלבד, ומכאן שמנהלת החנות הניחה כי המוכרת מעוניינת לסיים את יחסי העבודה, על מנת לטפל בילדה.
לטענת סטימצקי, מיד כאשר התברר להנהלת הסניף שהמוכרת לא ביקשה להתפטר, ביקשו ממנה לשוב לעבודה, אבל היא סירבה לעשות כן.
לא זו בלבד נטען ע"י סטימצקי כי כלל לא הייתה כוונה לפטר את המוכרת אלא אף נשקל  לקדמה לתפקיד ניהולי.
בסטימצקי ניסו להסביר - מדוע לא התבצעה פנייה  לקבלת אישור מאת שר התעשייה המסחר והתעסוקה להפחתת המשרה, כפי שדורש החוק - הסיבה לטענתם -  יחסי החברות ששררו בין המוכרת לבין מנהליה, וכן בשל העובדה כי ההליך במשרד התמ"ת ארוך ומסורבל.

 השופט צבי פרנקל קבע כי סטימצקי פגעה בתובעת בתקופה "המוגנת", וכי לא הייתה רשאית לפגוע בהיקף משרתה או לפטרה ללא היתר מאת משרד התמ"ת.
כמו כן, השופט לא שוכנע כי העובדת היא זו שביקשה להפחית את המשרה, וציין כי בכל מקרה, הסכמת הצדדים לעניין הפחתת המשרה אינו רלוונטי ואינו מהווה תחליף לדרישת החוק לקבל היתר ממשרד התמ"ת. " אין ביחסים הטובים ששררו בין העובדת למעבידה במקרה זה ו/או בסרבול ההליך שכרוך בפנייה לקבלת אישור, כדי להצדיק סטייה מהוראות החוק" כך השופט.

סטימצקי חויבה לפצות את המוכרת ב-27,400 שקל בגין פיטורים שלא כדין, פגיעה בהיקף המשרה בתקופה המוגנת והשלמת שכר. כמו כן, חויבה בהוצאות של 2,500 שקל.

 עו"ד יובל אלון ממשרד סלמן-אלון מגיב על פסיקת בית הדין: פסק הדין מדגיש, כי אין כל תוקף להסכמת הצדדים לעניין שינוי תנאי העסקת העובדת במהלך התקופה המוגנת והמעסיק מחויב לפעול על פי הוראות החוק. לעניין גובה הפיצויים אשר נפסקו לעובדת, התחשב בית הדין בהצעת המעסיק לעובדת לשוב לעבודה כחודש לאחר פיטוריה בבחינת מודה ועוזב ירוחם".