בתביעה שהוגשה בבית משפט השלום באשדוד, טענה אימו של המנוח כי עוד בצעירותו אובחן המנוח כסובל ממחלת נפש, אושפז פעמיים בבי"ח פסיכיאטרי והזדקק לטיפול תרופתי. כאשר קיבל טיפול דרך זריקות של תרופות מתאימות מצבו היה יציב והמנוח עבד לפרנסתו במשך 8 חודשים. אך בשנת 1999 הוא הפסיק לקחת את התרופות וחלה התדרדרות במצבו הנפשי.

בכתב התביעה טענה האם שפנתה פעמים רבות אל הפסיכאטר המחוזי בביה"ח ברזילי והתריעה בדבר מסוכנותו של המנוח ונטייתו שלא לשתף פעולה, ביקשה להגביר את מינון התרופות ולהדק את המעקב אחריו. למרות זאת, מסיבה לא ברורה, הטיפול התרופתי שונה לקבלת זריקות קלופיקסול, פעם בחודש (במקום פעם בשבועיים, כפי שהיה בבית החולים). בנוסף, נרשמו למנוח כדורי זיפרקסה, אך אותם התקשה לרכוש, לאור עלותם הגבוהה. 

עוד טענה האם כי במרץ 2003 הידרדר מצבו הנפשי של המנוח, הוא לא נטל שום טיפול והיא פנתה אל המרפאה הפסיכיאטרית בביה"ח ברזילי והתשובה שקיבלה כי המנוח אמור להגיע לביקור תקופתי בחודש אפריל ואז יוערך מצבו. 

אך המנוח לא הגיע לביקור התקופתי בחודש אפריל, ולמרות פניות האם שוב ושוב אל המרפאה הפסיכאטרית, לא נעשה לדבריה דבר. בחודש מאי 2003 שם הצעיר קץ לחייו בצורה מזעזעת כאשר טיפס על עמוד חשמל והתחשמל למוות.

האם טענה לרשלנות בטיפול בבנה מצד המרפאה הפסיאטרית.

בכתב ההגנה טענו במשרד הבריאות כי האם ביקשה להרחיק ממנה את המנוח בכל מחיר וללא כל סיבה רפואית וניסתה להתערב בצורה בוטה בטיפול הרפואי. כי המנוח קיבל טיפול רפואי מסור בהתאם למצבו הרפואי. במשרד הבריאות דחו את כל האשמות האם נגדם וביקשו למחוק את התביעה.

שופט בית משפט השלום באשדוד, אריאל ברגנר, קבע בפסק הדין שניתן השבוע כי "הכתובת הייתה על הקיר". עוד ציין השופט ברגנר: "הנתבעת כשלה והפרה את חובתה כלפי המנוח וכלפי אמו. על צוות המרפאה היה לפעול מיידית לאחר שהתברר כי המנוח לא הגיע לבדיקה ולאחר שנתקבלו הדיווחים מהאם על אי שיתוף הפעולה, אי לקיחת התרופה וההתדרדרות במצבו של המנוח, לפנות אל הפסיכיאטר המחוזי על מנת שיוציא צו לבדיקה מרפאתית כפויה לצורך מילוי אחר הוראת הטיפול התרופתי הכפוי ואף לשקול אשפוז כפוי בנסיבות אלה, אך כאשר נעשה הדבר, היה מאוחר מידי".

בסופו של פסק דין קובע השופט ברגנר כי לו הנתבעת היתה פועלת נכון, צוות הפסיכיאטר המחוזי היה מגיע מבעוד מועד אל המנוח, ודואג כי יקבל את הטיפול התרופתי. התנהלות כזו היתה מונעת את מותו של המנוח. "אני קובע כי קיים קשר סיבתי בין מחדלה של הנתבעת לבין התנהגותו של המנוח אשר טיפס על עמוד חשמל ושם קץ לחייו".

השופט ברגנר פוסק כי משרד הבריאות ייפצה את אימו של המנוח בכ- 495,693 ש"ח ובנוסף ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. עוד קובע השופט ברגנר כי משרד הבריאות ישלם הוצאות משפט וכן יישא בשכר טרחת עורך הדין של התובעת.