בית המשפט המחוזי בבאר שבע פסק בשנת -2009,  כי תורג'מן חטף חמש קטינות בין השנים 2002-2004, מאזור בתיהן, והסיע אותן תחת איומים למקום שומם. 

 תוך שימוש בכוח ובאיומים, הוא ביצע בהן אונס, מעשי סדום ומעשים מגונים.
במאי 2004, נחקר תורג'מן על ידי המשטרה ובהסתמך על בדיקות DNA, הוא נעצר והואשם.

תורג'מן ערער לבית המשפט העליון בטענה כי נפלו פגמים בחקירה ובממצאים שהובאו למעבדה, ולכן לא ניתן לקבוע, למעלה מספק סביר, כי ה-DNA, שמצא על בגדיהן או על גופן של ארבע מהילדות, הוא אכן שלו.
תורג'מן גם ערער על האמינות הזיהוי על ידי ילדה חמישית, שעליה לא נמצאו שרידי DNA שלו.

בשבוע שעבר כתב השופט צבי זילברטל  כי ניתן היה לצפות ליתר סדר, פירוט ודיוק בעבודת המשטרה, בנושא  תיעוד הממצאים שנלקחו מהילדות, אולם מדובר בפגמים ש"אינם מהותיים.
באשר לזיהוי על ידי הקטינה החמישית, קבע השופט כי מדובר במתלוננת אמינה.

תורג'מן ערער גם על חומרת העונש וטען כי מדובר בעונש שחורג בחומרתו מרף הענישה המקובל. מאחר והוא כבר בן 55 , הוא ייאלץ להעביר את שארית חייו מאחורי סורג ובריח.
בני משפחתו ניתקו עמו קשר, והוא ניסה לשים קץ לחייו.

השופט זילברטל כתב: "לא יכול להיות צל צילו של ספק שמן הראוי להטיל על המערער עונש חמור, שיבטא הן את חומרת מעשיו, ויגשים את העיקרון שלפיו העונש אמור להלום את חומרת המעשים, והן את הסיכון הרב והממשי שנשקף מפניו לציבור, ובמיוחד לציבור הקטינים חסרי הישע.
כליאת המערער למשך כל ימיו, אינה עונש מופלג בחומרתו ".