"אני לא זונה שלך ואותי לא תקנה בכסף, לא מעוניין למכור לך", במילים אלו טוענים בני הזוג שהשתמש מנהל החנות. לדבריהם, כפי שעלה מכתב התביעה, הם ניסו להרגיע את המנהל, אך זה המשיך בשלו ואמר לשניים: "אינני רוצה למכור לכם, צאו מהחנות".

הזוג יצא מהחנות בבושת פנים, כאשר לדבריהם, האישה לא הפסיקה לבכות לאחר האירוע. השניים החליטו שלא לעבור לסדר היום נוכח התנהגות מנהל החנות, והגישו תביעה לפיצויי בגין לשון הרע. את תביעתם הם העמידו על 120 אלף ש"ח.

החנות ומנהלה ציינו בכתב ההגנה שהגישו לתביעה שהוגשה נגדם שהמנהל לא גידף ולא קילל את בני הזוג, אלה הבהיר להם שאין בכוונתו להיענות להצעתם לתשלום נוסף. עוד טענו הנתבעים כי מנהל החנות פעל בתום לב וללא כוונה לפגוע בבני זוג וכי יש טענותיהם הינן טענות סרק שיש לדחותם.

השופט אריאל ברגנר מבית משפט השלום באשדוד, שמע את טענות הצדדים בתיק והצטרך להכריע אם הדברים שנאמרו על ידי מנהל החנות,  יש בהם כדי להשפיל את התובעים בעיני הבריות או לעשותם מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם, או לבזות אותם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסות להם, או לפגוע בהם במשרתם, בעסקם, במשלח ידם או מקצועם, או לבזות את התובעים בשל גזעם, מוצאם, דתם, מקום מגוריהם, גילם, מינם, נטייתם המינית או מוגבלותם.

בהחלטתו כותב השופט ברגנר: "כאשר בחר הנתבע 2 להשתלח בתובעים בנוכחות אנשים נוספים ולהטיח בהם "אני לא זונה שלך ואותי לא תקנה בכסף, לא מעוניין למכור לך" ו"אינני רוצה למכור לכם, צאו מהחנות", פעל כדי להשפילם בעיני הבריות או לעשותם מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם וכדי לבזות את התובעים בשל מעשים או התנהגות המיוחסים להם ו/או לבזותם בשל דתם, כאשר יודגש כי מדובר בתובעים שהם דתיים חרדים. השימוש במילה "זונה" כלפי אנשים אלה הינו חמור ובא כדי לפגוע פגיעה עמוקה ברגשותיהם. כמו כן דברי הנתבע 2 כי אינו מעוניין למכור להם וכי עליהם לצאת מהחנות, מהווים למעשה "סילוק" התובעים מחנותו על לא עוול בכפם. אין ולא יכול להיות חולק כי התנהלות זו של הנתבע 2, מהווה התנהגות בריונית שביזתה את התובעים. דברי הנתבע 2 פגעו בתובעים, בכבודם כבני אדם".

השופט ברגנר מעמיד את סכום הפיצוי שישלמו החנות ומנהל החנות על 20,000 ש"ח ובנוסף יישאו בהוצאות עורך דינם של התובעים, בסך של 7,000 ש"ח.

צילום: אינטרנט