מי שהיה פקיד בסניף בבנק לאומי לפני כשלוש וחצי שנים סייע במסגרת תפקידו לעובדת אחרת של הבנק לסגור קופה והם לקחו את הקופה לחדר הכספות. ברגע שעזבה העובדת את חדר הכספות, נטל א.ז – 10,000 ₪ במזומן מן הקופה.
במקרה אחר הוא גנב 2 המחאות עצמיות משתי לקוחות, בסך כולל של 8,000 ₪.
הוא חתם את שמו על ההמחאות, רשם את מספר חשבונו על גבם והפקיד אותן בחשבונו האישי בבנק דיסקונט.

עורך דינו של הנאשם ביקש מבית משפט שלא להרשיע אותו מאחר ומדובר בסטודנט למשפטים שנה ג'. במידה ויורשע, הוא לא יוכל לעסוק לעולם במקצוע זה.
עורך דינו הוסיף כי מדובר בהתנהגות שהיא יותר מטופשת מעבריינית.
התובעת דרשה מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס. הפרקליטות טענה שהרשעתו אינה סוגרת באופן מוחלט בפניו את הדלת מול לשכת עורכי הדין. 

השופטת לימור מרגולין- פסקה כי העבירות שבוצעו והנסיבות בהן בוצעו, אינן מאפשרות את ביטול ההרשעה.
השופטת קבעה כי אין מדובר במעידה רגעית, חד פעמית, כפי שטען נציגו של הנאשם, היה לו מספיק זמן להתעשת, להימלך בדעתו, ולהימנע מהשלמת התוכנית העבריינית.
"חומרת התנהלות הנאשם בולטת בעיקר על רקע העיסוק בו הוא מבקש להשתלב. אין מדובר במי שביצע עבירות משום שלא היה באפשרותו להניח פת לחם על שולחן האוכל של משפחתו.
מדובר במי שבחר לערוך חתונה בעלויות כספיות גבוהות מיכולותיו הכלכליות.
לזכות הנאשם אני זוקפת את העובדה שהודה בביצוע העבירות עוד בשלבי החקירה, ואף חשף מיוזמתו את המעשה השני בכתב האישום. כמו כן הנאשם החזיר את הכספים שלקח והביע חרטה לפניי. לימודי המשפטים החילו לאחר שהוא ביצע את העבירות הפליליות, ובכך לקח על עצמו סיכון מודע להשלכות של מעשיו הפליליים ועל האופק התעסוקתי. כפי שקובע חוק לשכת עורכי הדין. סירובה של הלשכה לקבל מועמד אינם מתמצים בהרשעת המועמד בפלילים".