על פי גזר הדין, הוא קשר קשר עם עודה זענונה - צעיר כבן 20 תושב הרשות הפלסטינית שעבד אצלו - להצית את המועדון, ושלח אותו לבצע את ההצתה. גוזלן הורשע שנטל חלק פעיל בהוצאת תכנית ההצתה אל הפועל ובין היתר גרם לכך שבזמן ההצתה מערכת האזעקה ומצלמות האבטחה של המועדון לא יפעלו. זענונה נכנס למועדון, הצית אש במספר מוקדים והמועדון עלה בלהבות. האש אחזה בזענונה וגרמה לפציעתו החמורה, שהביאה לאחר מכן למותו.

עוד הורשע גוזלן בכך שלאחר הצתת המועדון, בזמן שזענונה עוד היה בחיים, מאושפז, פצוע, הוא ביקש מחברו של זענונה להגיע אליו ולומר לו שכשיחקר על ההצתה ימסור גרסה שקרית לפיה הוא עבר בקרבת המועדון, התקרב אליו, דלת המועדון התפוצצה והוא נכווה. בהמשך, ניסה גוזלן לקבל מחברת הביטוח שביטחה את המועדון את חלקו היחסי בדמי הביטוח, שעמדו – מבחינת התכולה, על 600 אלף ₪.

עו"ד נבות תל-צור, שייצג את גוזלנד במשפט, אמר בטיעונים לעונש כי "הוא אדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי, בעל משפחה, העוזר לזולת ולקהילה ביד נדיבה. הוא תיאר את השפעת ההליכים המשפטיים על משפחתו וביקש להתחשב בזיכויו מחלק מהעבירות שיוחסו לו ובמיוחד מעבירת ההריגה, במעצרו למשך כחודש וחצי, ב"מעצר הבית" בו נאלץ לשהות במשך

כ- 10 חודשים ובהימשכות ההליכים. עוד טען, כי אין לראות במות המנוח כשיקול לחומרת העונש וציין כי המנוח היה שותפו של הנאשם לעבירה. הוא ביקש להסתפק בהטלת מאסר לנשיאה בעבודות שירות".

"העונש המירבי הקבוע לעבירת ההצתה - 15 שנות מאסר ובנסיבות מסוימות 20 שנות מאסר - מבטא את חומרתה המופלגת" כתב השופט ביתן בגזר הדין.

השופט ביתן ממשיך וכותב בגזר הדין: "אין המדובר במי שמצוקותיו דחפו אותו למעשה נואש, אלא במי שהחיים בסך הכל האירו לו פנים, הוא בעל משפחה וחברים והפרוטה מצויה בכיסו. נתוניו של הנאשם ונסיבותיו, כמתואר, מעצימים את שאט הנפש ממעשיו העברייניים החמורים".