לפני כשלוש שנים נקלע הבעל לחובות כבדים ונרדף על ידי עבריינים שחיפשו אחריו ובמקרה אחד אף הצליחו לחטוף אותו ולהכות אותו. לאחר שברח לחו"ל הוא נהג להחליף את מקום מושבו כל כמה זמן עקב חשש מהעבריינים. הוא אמנם מדי פעם יצר קשר עם אשתו שלהם ילדים משותפים, אך לא גילה לה היכן הוא נמצא.

בשלב מסוים היא הגישה תביעת גירושים וטענה שבעלה שיקר לה במשך שנים כשסיפר לה שבלילות הוא עובד, אך בפועל העביר את הזמן בהימורים, ובתוך כך רוקן את החסכונות המשותפים שלהם וגנב צ'קים שלה ושל אביה.

הבעל טען מנגד באמצעות בא כוחו שאשתו ידעה על ההימורים ונהנתה מזכיותיו, ולכן עליה להשתתף בכיסוי חובותיו – וזהו התנאי שלו לגירושים.

הדיינים - הרב מיכאל צדוק, הרב אלימלך וסרמן והרב אריאל שוייצר - הבהירו כי הבעל, שברח מהארץ בעקבות הפסדיו בהימורים, פעל כך עקב אילוץ שנוגע רק לו, ונגרם באשמתו הבלעדית ודרישתו לחייב את אשתו בכיסוי חובותיו נדחתה.

הם בחנו אם בנסיבות המקרה אפשר לחייב את הבעל בגט בניגוד לרצונו. בהקשר זה צוין בפסק הדין שהבעל שוהה בחו"ל יותר משנתיים מבלי שצמצם את חובותיו הנאמדים במיליוני שקלים, וספק אם יצליח לגייס סכומים שכאלה כשהוא מחוסר פרנסה קבועה ונודד ממקום למקום.

בנסיבות אלה הייתה מסקנתם ההלכתית של הדיינים שיש לראות את הבעל כמי שלא יוכל לשוב לביתו בארץ או לקבוע את מושבו במקום מסוים בחו"ל – כך שלפי ההלכה הוא נחשב כאיש ש"לא יבוא אל ביתו לעולם" וניתן לכפות עליו גט.

הדיינים פסקו שיש עילה לחיוב בגט והורו לבעל לגרש את אשתו באופן מיידי באמצעות בית דין מוכר בחו"ל. הם הוסיפו שאם לא יתרצה הם ישקלו לכפות עליו את הגט – דרגת חיוב גבוהה יותר שתאפשר להם גם להוציא נגדו סנקציות משמעותיות.