מהתביעה עולה כי האיש בשנות ה-40 לחייו החל לסבול לפני שנתיים מתחושה שרודפים אותו, לכן היה נתון לטיפול תרופתי ואיבד את כושר השתכרותו אופן מלא. למרות שהיה מבוטח בפוליסת אובדן כושר עבודה על פיצוי חודשי על סך של כ-2500 שקלים לחודש, חברת הביטוח סירבה לשלם לו הפיצוי.

בתחילה חברת הראל טענה שכאשר נערכה הפוליסה, התובע  לא ציין כי הוא חולה בקדחת ים תיכונית, למרות שאינה קשורה כלל לליקוי הנפשי ממנו הוא סובל. בהמשך החברה טענה כי הוא זכאי לקבל פיצוי רק על השנה הראשונה ורק אם יתאשפז בבית חלים פסיכיאטרי, יוכל לקבל תשלום חודשי עד גיל 67.

באי כוחו עורכי הדין גיל וניצן הראל, טענו בין היתר כי בתי המשפט פסקו בעבר כי חברות הביטוח מחויבות  ליידע את המבוטח על התניות שימנעו ממנו קבלת הפיצוי, עוד לפני חתימה על הפוליסה ואם אינה פועלת כך, מדובר בחוסר תום לב מצד החברה. לטענתם התובע שילם מידי חודש בחודשו את דמי התגמולים, עמד במלוא התחייבויותיו וכל זאת מתוך אמונה כנה כי בעת הצורך יהיה זכאי לקבל את המגיע לו על פי הפוליסה.

כיוון שהתובע היה זקוק לפיצוי החודשי כי משפחתו נקלעה למצוקה כלכלית לאחר שנאלץ להפסיק עבודתו, באי כוחו הציעו לבית המשפט לקיים הליך גישור מהיר במקום להתדיין משך שנים בבתי המשפט.

במהלך הגישור שני הצדדים הגיעו להסכמה לפיה חברת הביטוח תשלם פיצוי בסך כ-180 אלף שקלים הכוללים תשלום עבור אובדן כושר עבודה והחזרי פרמיית ביטוח לעבר ולעתיד.

בית המשפט נתן תוקף משפטי להסכם ובימים אלה התובע קיבל את הפיצויים שסוכמו בהסכם.