בתביעה נטען כי לפני 7 שנים בשעת בוקר, בעת שהילד שהה ללא השגחה עם חבר בחצר הגן, החבר פתח את דלת המחסן בעוצמה רבה וידית הדלת גרמה לו לפגיעה קשה בעינו הימנית.

כחצי שנה אחר כך הוא הופנה בדחיפות למיון עיניים בבית חולים שיב"א והתלונן על פס לבן בעינו. לאחר שעבר ניתוח קטרקט ואובחנה צלקת בקרנית, הומלץ על השתלת קרנית.

עורכי הדין גיל וניצן הראל העוסקים בנזקי גוף, טענו כי התאונה קרתה כתוצאה מהתרשלות המתבטאת בין היתר בכך שהגננת והסייעת נהגו בפזיזות ובחוסר אכפתיות לגבי בריאותם ושלמות גופם של ילדי הגן.

לטענתם, הן לא עשו ככל יכולתם כדי למנוע התאונה ותוצאותיה ואיפשרו לילדים לשהות לבדם בחצר מבלי להציב גננת או משגיחה אשר יכלה למנוע את התאונה.

באי כוחם של ההורים תבעו לקבל פיצוי עבור אובדן שכר ההורים, עזרת צד ג', טיפול ועזרים רפואיים, כאב וסבל וניידות. העיריה הכחישה בכתב ההגנה את הטענות וטענה כי אם קרתה התאונה האשמה היא הגננת המועסקת על ידי משרד החינוך.

מומחה שבדק את הילד קבע כי כתוצאה מהתאונה, הילד, שהוא כיום בן 12, סובל מעין עצלה וראייתו בה, תהיה תמיד לקויה וירודה. המומחה המליץ להימנע בשלב זה מהשתלת קרנית בגלל סיכויי הדחייה הגבוהים.

במסגרת פשרה שקיבלה ב- 24/9 תוקף של בית המשפט, סוכם שהעירייה ומשרד החינוך יפצו את הילד בסכום של 310 אלף שקלים.