כך עולה מהסכם פשרה עם בעלי המפעל ומהחלטת ועדה רפואית של הביטוח הלאומי, בעקבות תביעות שהגיש העובד לבית משפט השלום באשדוד ולביטוח הלאומי באמצעות עורכי הדין גיל וניצן הראל.

מהתביעות עולה כי מנהל המחלקה שעבד במפעל מעל ל-10 שנים, נחשף מעל ל-10 שעות ביום לחומרי צבע וכתוצאה מכך לקה באלרגיה בעור. התסמינים התפתחו  בכפות הידיים, ברגליו ובשפתיים, כאשר היא גרמה בנוסף לגירודים מטרידים, גם ליובש, סדקים וקילופים בעור ואף לקיפול אצבעות הידיים.

במהלך התקופה עבר ניתוח להסרת נגע בעור וטיפול בסטרואידים  וכדורים, אך התברר כי חלה במחלה כרונית.

רק כאשר נעדר מהעבודה לתקופות ארוכות  חלה הקלה בתסמינים ובכל פעם שחזר  לעבודה, המצב הלך והחמיר. בין היתר התפתחו פריחה  וגירודים באוזניים, אדמומיות בצוואר ואף דימום בשפתיים.

רופא תעסוקתי שבדק אותו בבי"ח הדסה, קבע כי המנהל סובל מרגישות אלרגית למגע הכרוכה בחשיפה במקום העבודה והמליץ לו לעבוד בעבודה משרדית ללא כל מגע עם חומרים כימיים.

עורכי דין גיל וניצן הראל  העוסקים בתביעות בגין נזקי גוף, טענו בתביעה נגד המפעל, כי מנהל המחלקה סובל עד היום מאלרגיה ופריחה קשה בחלקי גופו, מגירודים, קילופי עור ונפיחות.  מצב זה גורם מונע ממנו ללבוש חולצות קצרות וגורם לירידה בתפקוד בעבודה ובביתו. המנהל דרש לפסוק לו פיצוי עבור כאב וסבל, הפסדי שכר, הוצאות רפואיות ועזרת צד ג'.

בעקבות הגשת התביעות כאמור, המנהל זכה לכך שהביטוח הלאומי הכיר באלרגיה ממנה הוא סובל כמחלת מקצוע ובמקביל בעלי המפעל שילמו לו פיצוי בסך 120 אלף ₪.