תיק שריפה קטן באשדוד חשף את הלהבות האמיתיות: חוסר תום הלב של חברות הביטוח וההגנה שקיבלו בעליון בניגוד לחוק
17.08.25 / 09:38
חברת הביטוח שיחקה ב"שיטת מצליח" ובחוסר תום לב. בית השפט השלום פסק נגדה בהתאם לחוף וקבע להם ריביות גבוהות במיוחד - אבל העליון פספס הזדמנות לעשות סדר מול ענקיות הביטוח והסיר את הריביות החריגות.
כך נראית מערכת יחסים בין "נפילים" ל"קטני ארץ" – כשהחוק בצד שלך, אבל השיטה בצד שלהם.
כל עוד שופטים ימשיכו לוותר לחברות הביטוח על סנקציות כואבות באמת, הן ימשיכו להמר על עייפות המבוטח. "שיטת מצליח" תמשיך לעבוד, ואנחנו – האזרחים הקטנים – נמשיך לשרוף זמן, כסף, ועצבים.
גלעד, תושב אשדוד, עשה את מה שנדרש ממנו – ביטח את דירתו בחברת איילון גם נגד שרפה.
אלא שכשהדירה עלתה באש, במקום לגלות רשת ביטחון, הוא מצא עצמו לכוד ברשת של תירוצים. איילון, בחוצפה שמלווה לא מעט מבוטחים, טענה שהשוכר הצית את הדירה במזיד רק כדי לנקום בבת זוגו. הבעיה? שום ראיה, אפילו לא בדל עשן.
בבית משפט השלום ברמלה לא קנו את הסיפור. השופט זכריה ימיני קבע בצורה חד משמעית: גם אם השוכר היה מצית את הדירה במו ידיו, הפוליסה הייתה מכסה. נקודה. מעבר לכך, הוא תקע לאיילון מראה בפרצוף – החברה התנהלה בחוסר תום לב, האריכה הליכים, והתבססה על נימוקי סרק. בהתאם לסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, נגזר עליה לשלם לא רק את תגמולי הביטוח, אלא גם ריבית "מיוחדת" בשיעור פי שבעה מהחוקית. כואב? כנראה שצריך.
אבל הסיפור לא נגמר. איילון רצה לערעור במחוזי – ושם השופט רמי חיימוביץ אישר את החיוב הביטוחי, אבל ביטל את הריבית המיוחדת. כלומר: הכסף כן, העונש – לא.
פערי כוחות: הנפילים מול הקטנים
המאבק הזה אינו אישי של גלעד. הוא סיפור על מערכת שלמה, בה חברות הביטוח יושבות על ההגה, והמבוטחים נגררים מאחור. לא בכדי השופט העליון מישאל חשין המנוח תיאר את חברות הביטוח כ"נפילים", בעוד המבוטחים – "קטני ארץ". החוק ניסה לאזן את המגרש, והכנסת אף תיקנה שוב ושוב את סעיף 28א כדי לחייב שופטים להטיל סנקציה בדמות ריבית מיוחדת כשחברות הביטוח מנסות שיטת מצליח.
ועדיין – בפועל, בתי המשפט ממשיכים לעגל פינות, להיאחז בפרשנות מצמצמת של השופטת אילה פרוקצ'יה, ולחסוך מהחברות את הכאב האמיתי.
העליון – פספוס היסטורי
גלעד לא ויתר ועלה לעליון. השופט יחיאל כשר הסכים איתו עקרונית: כן, יש בעיה של "שיטת מצליח"; כן, המחוקק רצה להכות בחברות הביטוח עם ריבית מיוחדת; כן, פרוקצ'יה פירשה לא נכון את החוק. ואז – תפנית. העליון טוען שאין להתערב בקביעות "עובדתיות" של המחוזי. רק מה? המחוזי בכלל לא היה ערכאת עובדות. השופט היחיד ששמע עדים היה ימיני – והוא קבע חד משמעית שאיילון פעלה בחוסר תום לב.
במילים פשוטות: העליון החמיץ הזדמנות נדירה לעמוד לצד האזרח הקטן ולהכות בשיטה הצינית של חברות הביטוח.
השורה התחתונה
גלעד קיבל את כספו – אבל הציבור הפסיד. כי כל עוד שופטים ימשיכו לוותר לחברות הביטוח על סנקציות כואבות באמת, הן ימשיכו להמר על עייפות המבוטח. "שיטת מצליח" תמשיך לעבוד, ואנחנו – האזרחים הקטנים – נמשיך לשרוף זמן, כסף, ועצבים.
