מהתביעה שהוגשה באמצעות עו"ד דותן לינדנברג לבית משפט השלום באשדוד נגד בעל המסגריה שהעסיק אותו ונגד בעלי המתחם, עולה כי התובע, בן 37 ביום התאונה, שהועסק כעובד כללי, נדרש על ידי מעסיקו, בעל מסגריה, לצבוע בחצר המתחם מנוף שהונח על משטח הגבהה בגובה שני מטרים.

מדובר במנוף שמיועד לשנע מוצרי שיש  ולצורך ביצוע המטלה, העובד  נדרש לטפס על סולם שקובע לדופן משטח ההגבהה,  לעמוד על קצה המשטח כשידו האחת אוחזת במנוף ואילו ידו השניה אוחזת במברשת צבע.  חשוב לציין כי מדובר בעבודה ממושכת הדורשת הטיית הגוף לצדדים, כאשר משטח ההרמה ועליו המנוף, הוצבו במקום   צפוף ולא בטיחותי. תנאי העבודה לא איפשרו עמידה וירידה יציבה ובשלב מסויים ותוך כדי צביעה,  העובד התקשה לבלום הנפילה על הרצפה ונפגע קשות ברגלו.

העובד פונה לחדר המיון בבית חולים בילינסון שם   אובחנו שברים בעצם העקב ולכן הועבר לבי"ח שיב"א שם עבר ניתוח לקיבוע השברים ולאחר ששוחרר מביה"ח שהה כחצי שנה בחופשת מחלה. 

בא כוחו עו"ד דותן לינדנברג העוסק בתביעת בגין נזקי גוף ובכללם תאונות עבודה, טוען בתביעה כי מעסיקו התרשל בכך כשלא צייד אותו בציוד בטיחותי מינימאלי כמו נעלי עבודה ורתמות. זאת  למרות החובה לצייד אותו בציוד בסיסי  לעבודה בגובה ובנוסף  לא דאג לכך שהעובד יעבור הדרכת חובה כלשהי בכל הנוגע לכללי בטיחות יחודיים לעבודה בגובה.

למרות הניתוח שעבר וטיפולי השיקום,  לא חלה הטבה במצבו כתוצאה מהתאונה והעובד ממשיך לסבול עד היום מכאבים קבועים וממגבלות בתנועת הקרסול והמפרק. לפני  התאונה העובד היה היה אדם פעיל וחיוני,  איש עבודה חרוץ ומסור, אך כתוצאה מהתאונה הוא לא יוכל לעסוק במקצועו או בכל עבודה הכרוכה בהפעלת קרסול ימין. לאור מגבלותיות  הוא נמנע מלבצע פעילויות חברתיות רבות כולל פעילות גופנית וספורטיביות ולכן הנאות חייו פחתו באופן מהותי.

מומחה מטעם התביעה קבע בחוות דעתו כי התובע סובל מנכות לצמיתות בשיעור של 35 אחוזים בשל הגבלות תנועה בקרסול, שבר מרוסק וצלקות והוא  צפוי לסבול מוקדם מהמקובל משינויים ניווניים באזור הפגיעה.

בעלי המסגריה ביקש בכתב ההגנה לדחות התביעה, בין היתר בטענה כי יש לייחס לעובד אשם תורם כי לטענתו נפגע כשקפץ ממתחם ההרמה וצנח בצורה לא טובה.

העובד תובע לקבל פיצויים עבור הפסדי שכר, זכויות סוציאליות ופנסיוניות, כאב וסבל, הוצאות רפואיות ועזרת צד ג'.