פסק דין מעניין שנוגע כמעט לכל מי שקונה דירת “יד שנייה” בעיר: מה קורה כשיש טענות לרטיבות – אבל מי שנפגע בפועל בכלל לא תובע? ומה המשמעות של סעיף “AS IS” מול הצהרות מוכר שאין רטיבות?

השופט אהרן אורנשטיין (שלום תל אביב-יפו) הכריע בתביעה שהגישו סרגיי ואירית רוזמן נגד המוכרים רימה ואלכסנדר ויאזמנסקי, סביב דירה שנמכרה בסוף 2020 באשדוד.

מה טענו הרוכשים?

לטענת הרוכשים, קיימת חדירת מים ממרפסת הדירה שלהם למרפסת של השכן שמתחת, אדם בשם בוריס. מדובר במרפסות שהתווספו לבניין באופן מרוכז בשנים 2013–2014.

אבל כאן מגיע טוויסט משמעותי:
בית המשפט הדגיש כי לתובעים עצמם לא נגרם נזק, והתביעה הוגשה למרות שבוריס לא תבע את הרוכשים כלל.

עוד הודגש בפסק הדין כי עמדתו של בוריס כלל לא נשמעה, משום שאף אחד מהצדדים לא טרח לזמנו לעדות.

מומחה בית המשפט: ליקוי קל – תיקון בכ-8,800 ש”ח + מע”מ

במהלך ההליך מונה מומחה מטעם בית המשפט – המהנדס שמחה פלדמן. אחרי שחוות דעתו הוגשה, התברר כי עלות תיקון הליקוי עומדת על 8,800 ש”ח בתוספת מע”מ, ובעקבות זאת הועבר התיק לדיון בסדר דין מהיר.

המומחה מצא בעיית איטום קלה מהמרפסת למרפסת של בוריס והמליץ על פתרון נקודתי יחסית.

הרוכשים, מנגד, לא אהבו את הפתרון שהוצע (מריחת חומר בשם “מריטרנס” על הריצוף), ודרשו פתרון “כבד” יותר: הרמת הריצוף, החלפת יריעות ביטומניות וריצוף מחדש – בעלות מוערכת של 12,160 ש”ח.

המומחה נחקר בבית המשפט ועמד על דעתו: מדובר בליקוי קל מאוד, שלא מצדיק הרמת ריצוף והחלפה מלאה.

ההסכם: “AS IS” – אבל גם הצהרה שאין רטיבות

הדירה נמכרה לפי הסכם מיום 16.12.2020, ובו סעיף בולט: הדירה נמכרת “AS IS” (כפי שהיא), בכפוף לנכונות הצהרות המוכר.

כלומר, גם אם קנית “כמו שהיא” – עדיין יש משמעות למה שהמוכר הצהיר.

ובהסכם אכן הייתה הצהרה מפורשת של המוכרים שלמיטב ידיעתם:

הדירה במצב טוב ותקין ואין בדירה רטיבויות/נזילות/חדירת מים כתוצאה מבעיית איטום

אז למה התביעה נדחתה?

בדיון הודו המוכרים כי בוריס פנה אליהם 3–4 פעמים לפני המכירה בקשר לרטיבות במרפסת שלו. אבל הם הסבירו שסברו שהבעיה אצלו, בגלל:

כשל באיטום חלונות שבנה והיעדר “אף מים” (אלמנט ניקוז/הטיית מים) בתקרת המרפסת שלו

וכאן נכנס גורם מכריע: המומחה אישר את טענות המוכרים לגבי הבעיות בדירת בוריס.

השופט קבע שבשאלה המרכזית – האם המוכרים הצהירו הצהרה לא נכונה או הסתירו מידע שהיה עליהם לגלות – התובעים לא הוכיחו זאת. גרסת המוכרים לא נסתרה, ואף קיבלה חיזוק מקצועי מהמומחה.

“בוריס היה יכול לשנות הכול” – אבל לא הוזמן

הנקודה שהפכה את הסיפור למעין “פנדורה ראייתית”: הרוכשים הודיעו בבית המשפט שיזמינו את בוריס להעיד – אך בסוף לא עשו זאת.

השופט כתב במפורש: אם בוריס היה מעיד, היה ניתן לברר מה בדיוק נאמר בין הצדדים לפני המכירה ולהעמיד במבחן את גרסת המוכרים. אי הזמנתו לעדות נזקפת לחובת התובעים, כי “המוציא מחברו עליו הראייה”.

התוצאה: דין התביעה להידחות.

בלי הוצאות – למרות שהפסידו

למרות דחיית התביעה, השופט בחר שלא לחייב את הרוכשים בהוצאות הנתבעים. הסיבה: חוות דעת המומחה הראתה שיש ליקוי קל במרפסת, ולכן נקבע: כל צד יישא בהוצאותיו.

פסק הדין ניתן ב-28 בדצמבר 2025 (ח’ בטבת תשפ”ו), בהיעדר הצדדים.