כיום התובע סובל מזה 6 שנים מכאבים תמידיים ונפיחות בלסת התחתונה, חוסר תחושה בסנטר ובשפה התחתונה, הגבלה קשה בפתיחת הפה ומחוסר יכולת ללעוס מזון קשה.

בנוסף מנהל המכון לרפואת שיניים וכירורגית פה ולסת בבי"ח  קבע בחוות דעתו כי הפציינט צריך לעבור ניתוח לכריתה חלקית של הלסת התחתונה ובהמשך יצטרך לעבור שיקום ושחזור של הלסת באמצעות פלטות מתכתיות.

התובע פנה לפני כ-6 שנים לרופא השיניים שהמליץ לו הוצאת 4 כתרים, עקירת שן,  טיפול שורש באחת השיניים, החדרת שני שתלים ובניית כתרים על גבי השתלים.

בעקבות הסרת הכתרים, עקירת שן בינה וטיפול שורש, הפציינט סבל משך 10 ימים מכאבים ונפיחות בלסת. למרות זאת, רופא השיניים בחר שלא להמתין וביצע הניתוח להחדרת שני השתלים.

השתלים לא נקלטו עקב הדלקת וזזו בחופשיות בתוך הלסת, מה שחייב הוצאת השתלים. רופא השיניים הבהיר לתובע לאחר הסרת השתלים, כי לא ניתן יהיה לבצע שתלים חוזרים.

גם לאחר עקירת השתלים התובע המשיך לסבול מכאבים קשים ובביופסיה של הלסת שבוצעה בבי"ח קפלן, אובחן הוא סובל מדלקת קשה ביותר של הלסת כתוצאה מהניסיון הכושל להשתלת השתלים.  

עד היום הוא נאלץ לבקר עשרות פעמים במחלקת פה ולסת בבית החולים, לעבור ביופסיות וניתוחים חוזרים לניקוי הדלקת מהלסת. לפני 9 חודשים הוא אושפז במחלקת פה ולסת בבית החולים "קפלן" שם נאמר לו כי הדלקת התפשטה לכל הלסת התחתונה ויש צורך בביצוע ניתוח לכריתה חלקית של הלסת התחתונה.

מנהל המכון לרפואת שיניים וכירורגית פה ולסת בבי"ח במרכז הארץ,  קבע כי בצילומים לפני ביצוע ההשתלות, מבחינים בדלקת ורופא השניים היה צריך לחשוד כי הפציינט שלו סובל ממחלה תורשתית בעצם הלסת.

לכן, כבר אז היה עליו להפנות אותו  לבירור במחלקה לפה ולסת בבית חולים. המומחה קבע כי בעקבות החדרת השתלים מחלת העצם התפשטה והחמירה והתפתחה דלקת חריפה של הלסת התחתונה. לדבריו השתלים לא נקלטו עקב אספקת דם ירודה באזור ההשתלה.

בא כוחו עו"ד דותן לינדנברג העוסק בתביעות בגין רשלנות רפואית טוען בין היתר, תוך שהוא מסתמך על חוות דעת המומחה, כי הרופא התרשל בצורה חמורה, טעה באיבחון וביצע טיפול כושל ורשלני.

זאת תוך שהוא גורם  נזק ללסת, מבצע החדרת שתלים בניגוד למקובל אצל רופא סביר ולא מפנה את הפציינט לביצוע הטיפול אצל מומחה לניתוחי פה ולסת.

בתביעה לבית המשפט הוא מבקש לקבל פיצוי של מאות אלפי ₪ עבור עזרת צד ג', טיפולים משקמים, ניתוחים, אובדן הסיכוי להירפא, אובדן השתכרות וזכויות סוציאליות, הוצאות רפואיות, טיפול נפשי, כאב וסבל ופגיעה באוטונומיה.