תושב העיר יזכה לפיצוי משמעותי לאחר שקנה זיכיון לעסק שהיה פעיל באחד הקניונים בעיר, אך לאחר זמן קצר התברר כי לא ניתן להוציא רישיון עסק למקום וכי במקום ישנן עבירות בניה אותן הוא נדרש להסדיר.

הסיפור החל בשנת 2015, בהסכם שנחתם בין שניים להסכם זכיינות וקניית ורכישת דוכן פעיל בקניון. בעת החתימה על ההסכם, הנתבע (בעל הדוכן שמכר אותו) אישר כי הדוכן נמצא בהליכיים סופיים לקבלת רישיון עסק וכי מולאו כל הדרישות לקבלת הרישיון המיוחל.

לאחר הרכישה פנה הרוכש לעיריית אשדוד על מנת לקדם את קבלת רישיון העסק, אך לא רק שנאמר לו כי לא ניתן להוציא רישיון עסק, הוא אף קיבל דרישה לבצע הריסה של בניה לא חוקית בדוכן. בעקבות כך הודיעה משכירת הנכס (בעלת הקניון) לרוכש החדש על ביטול הסכם השכירות בעקבות עבירות הבניה. מנגד פנה התובע לנתבע, ממנו קנה את הזכויות, והודיע לו על ביטול ההסכם ביניהם שכן התברר כי לא ניתן להקים ולהפעיל את הדוכן על פי ההסכם ביניהם.

בתביעה שהגיש הרוכש, באמצעות עורכת הדין יפעת בן אבי בראון, הוא דרש להשיב לו את כספי הזכיינות ששילם וכן לפצותו על הפסד רווחים צפוי. כמו כן דרש לפצותו בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו.

בכתב ההגנה טען המוכר כי אין כל מניעה לקבלת רישיון עסק, והציג רישיון עסק זמני שניתן לו על ידי עיריית אשדוד. בנוסף טען המוכר כי העילה שהובילה את הרוכש הייתה אי כדאיות כלכלית ותו לא. בנוסף הגיש הנתבע תביעה שכנגד ובה עתר לפצותו על פי מה שנקבע בהסכם.

בדיון בבית המשפט התברר כי בניגוד להצהרה של המוכר בעת החתימה על ההסכם, היה ידוע לו על עבירות בניה בדוכן, וכי מפקחת של העירייה נתנה התראה כי המקום פועל שלא על פי היתר. במהלך עדותו בפני בית המשפט התגלו חורים בעדותו של הנתבע (המוכר) ובית המשפט קיבל את עדות התובע (הרוכש). בסופו של דבר קבע בית המשפט כי הנתבע הציג מצג שאינו מתיישב עם המציאות בעת כריתת ההסכם עם התובע, משכך קבע בית המשפט כי ההסכם בין השניים בוטל כדין ויש להשיב לתובע את כספי הזכיינות ששילם.

בסופו של יום קובעת השופטת עדי אייזדרופר כי הנתבע ישלם לתובע 263 אלף ש"ח בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה. בנוסף ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 20,000 ש"ח.