19.08.22 / 08:17
בית משפט השלום בבאר שבע, קבע כהשכרת וילות לתקופה קצובה כיחידות נופש באזור מגורים, חורגת מהייעוד המקורי לקרקע, על כן מצריכה הגשת בקשה לשימוש חורג במקרקעין. ההחלטה ניתנה בעקבות צו הפסקה שיפוטי שהוציאה רשות מקומית נגד בעלי וילות במצפה רמון, ויש בה להשפיע על מקרים דומים באזורים רבים בארץ. ערעור שהגישו בעלי הוילות בבית המשפט המחוזי - נדחה
הועדה המקומית לתכנון ובנייה במצפה רמון, הוציאה ארבעה צווי הפסקה שיפוטיים, לפי סעיף 236 לחוק התכנון והבניה, שניתנו ביחס לארבעה מגרשים, עליהם בנויות וילות פרטיות.
הוועדה המקומית ביקשה צווים לאסור עבודות במקום וכן צווים לאסור הפעלת יחידות נופש בניגוד לתוכניות ולהיתרים. המדובר בווילות המושכרות, לעיתים או בדרך כלל, לימים ספורים בכל פעם. בקשת הועדה המקומית ייחסה לבעלי המקרקעין הפעלה של יחידות נופש, וטענה כי פעילות זו אינה מותרת על פי התוכניות החלות במקום. שכן, לפי התכניות, המקרקעין מיועדים למגורים, בלבד.
בעלי הוילות הגישו לבית המשפט בקשה לביטול הצווים. לגבי חלק מהווילות נטען כי אין מדובר בהפעלה עקבית של יחידות נופש, וביחס לכל הווילות נטען כי מדובר בשימוש מותר. הטענה המשפטית של הבעלי הוילות היא כי מדובר בהשכרה למטרות מגורים, אמנם לטווח קצר של ימים בודדים, אולם גם השכרה כזו היא למטרות מגורים. לפיכך, לפי הטענה, אין מדובר בשימוש חורג במקרקעין.
בית משפט השלום דחה את הטענה של בעלי הוילות. נקבע כי השימוש בבתים להשכרה לימים בודדים בכל פעם, היא למעשה הפעלה כיחידות נופש. נקבע, כי שימוש במקרקעין כיחידות נופש לא עולה בקנה אחד עם ייעוד המקרקעין למגורים כפי שנקבע בתוכניות ובהיתרים ולפיכך, מדובר בשימוש חורג, הפוגע באופי האזור ובצביון המקרקעין.
על החלטה זו של בית משפט השלום, הגישו בעלי הוילות ערעור לבית המשפט המחוזי - השופט אלון אינפלד החליט לדחות את ערעורם.
בהחלטת בית המשפט המחוזי נכתב: "בית המשפט העליון עמד על החשיבות של שמירה על מקום שנועד לתיירות כאזור תיירות, שלא יהפוך לאזור מגורים. מאליו מובן, כי חשיבות לא פחותה יש בשמירה על כך שאזור מגורים יישאר אזור מגורים, ולא יהפוך לאזור תיירות או אזור תעשייה. זאת, אלא אם השינוי נעשה בהחלטה מודעת של אזרחי העיר, באמצעות הרשויות המתאימות, והתכניות המאושרות כדין. זאת, בין בהליכים שנועדו לשנות ייעוד מקרקעין או לשלב ייעוד נוסף על הקיים, ובין בהליכים לאישור "שימוש חורג", מקום שהדבר ניתן".
לאחר שבית המשפט המחוזי דחה את ערעורם של בעלי הוילות, נכתב בסופו של פסק הדין: "הצו השיפוטי לא בהכרח מסיים את הפרשה. רשאים המערערים לבקש היתר לשימוש חורג, כפי שראוי היה שיעשו לכתחילה. יתכן שהרשות תגיע למסקנה כי ניתן וראוי להתיר הפעילות למרות הקושי לשכנים, לאחר שתינתן גם לשכנים זכות טיעון בעניין זה. ייתכן גם שתחליט שלא. ההחלטה היא של הוועדה המקומית לתכנון ובניה. עד החלטה מוסמכת של הוועדה להתיר שימוש חורג, ונוכח ההתנהלות החד צדדית של המערערים, החלטת בית משפט קמא לצוות על אסור שימוש בווילות על ידי השכרת הבתים לטווחים קצרים, מכיוון שאין מדובר בהשכרה למגורים אלא למעשה שימוש לשם נופש, מתחייבת ונכונה".