העובד, אוסקר שניידר, יליד 1946, עבד בחברת החשמל בין השנים 1991 ל-2013 בתחנת הכוח "אשכול" באשדוד, בתפקיד איש שטח במדור בקרה ממוחשבת. לאחר פרישתו החל לסבול ממחלת ריאות קשה, ופנה לביטוח הלאומי בבקשה להכיר במחלה כפגיעה בעבודה.

טענה לחשיפה ממושכת לחומרים מסוכנים

לטענת העובד, במסגרת עבודתו בתחנה הוא נחשף במשך שנים לעשן מגזי פליטה של שריפת דלקים, לאבק מזיק ואף לאסבסט – חומר הידוע כמסוכן לריאות. לדבריו, הוא עבד בשטח לפחות מחצית מיום העבודה ונשם את הגזים והאבק באופן קבוע, כאשר החשיפה למזוט הייתה בתדירות של פעם בשבוע.

עוד נטען כי במשך שנים לא הקפיד על שימוש באמצעי מיגון, בעיקר בשל חוסר מודעות לסיכונים הבריאותיים.

במהלך הדיון העידו עובדים נוספים מתחנת הכוח, אשר סיפרו כי העבודה במקום כללה חשיפה לחומרים שונים, לרבות עשן וגזים שנפלטו בתהליך שריפת הדלקים בתחנה.

מומחה ראשון: המחלה נגרמה מחשיפה לאסבסט

לבקשת בית הדין מונה מומחה לרפואה תעסוקתית, שקבע בחוות דעתו כי מצבו של העובד מתאים לאבחנה של אזבסטוזיס – מחלת ריאות הנגרמת מחשיפה לאסבסט.

המומחה ציין כי בדיקות הדמיה של הריאות הראו שינויים אופייניים למחלה, וכי קיים קשר חד-משמעי בין החשיפה לאסבסט במהלך העבודה לבין הליקוי ממנו סובל העובד.

לדבריו, גם העובדה שהעובד עישן במשך השנים אינה משנה את המסקנה, משום שמחלת הריאות שאובחנה אצלו אינה תואמת את סוג הפגיעה הנגרמת בדרך כלל מעישון.

הביטוח הלאומי דרש חוות דעת נוספת

המוסד לביטוח לאומי חלק על המסקנות וטען כי חוות הדעת אינה מתיישבת עם הרשומות הרפואיות של העובד. בעקבות זאת החליט בית הדין למנות מומחה נוסף – הפעם מומחה לרפואת ריאות.

המומחה השני הגיע למסקנה שונה לחלוטין.

לדבריו, מחלת הריאות ממנה סובל העובד נובעת בעיקר מעישון ממושך במשך עשרות שנים, ולא מחשיפה תעסוקתית לחומרים מסוכנים.

המומחה הדגיש כי בבדיקות הרפואיות לא נמצאו הממצאים האופייניים למחלת אזבסטוזיס, וכי ההדמיות דווקא מצביעות על מצב רפואי שמאפיין מעשנים כבדים.

שתי חוות דעת סותרות – ובית הדין הכריע

לאחר בחינת שתי חוות הדעת, קבע בית הדין כי יש להעדיף את חוות דעתו של מומחה הריאות.

השופט צבי פרנקל ציין כי חוות הדעת השנייה מבוססת באופן רחב יותר על התיעוד הרפואי של התובע, וכי היא מתיישבת עם העובדה שהעובד עישן במשך כ-50 שנה.

עוד נקבע כי הממצאים הרפואיים אינם תומכים בקיומה של מחלת אזבסטוזיס, ולכן לא ניתן לקבוע קשר סיבתי בין תנאי העבודה בתחנת הכוח לבין מחלת הריאות.

התוצאה: התביעה נדחתה

בסופו של דבר קבע בית הדין כי לא הוכח קשר סיבתי של מעל 50% בין תנאי העבודה לבין המחלה – התנאי הנדרש כדי להכיר בפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי.

התביעה נגד הביטוח הלאומי נדחתה, אך בית הדין החליט שלא לחייב את העובד בהוצאות משפט.

לצד זאת נקבע כי לעובד עומדת הזכות לערער על פסק הדין בהתאם לדין.