יעקב שמואל, שפעל בין היתר גם מאזור הדרום והגיע עד לאשדוד במסגרת פעילותו, הוגדר בפסק הדין כמי שהיה
"הרוח החיה" מאחורי מנגנון רחב של הפצת חשבוניות פיקטיביות.

לפי הקביעה:

• מאות חברות קש
• אנשי קש שקיבלו משכורות
• פעילות שנפרסה "באשדוד ומחיפה ועד אילת"

והיקף בלתי נתפס:
כ-702 מיליון שקל של חשבוניות פיקטיביות.

כך פעלה השיטה

המודל היה פשוט — אבל מתוחכם:

• חברות קש הפיצו חשבוניות פיקטיביות
• לקוחות השתמשו בהן כדי להתחמק ממס
• הכסף עבר דרך צ'יינג'ים במזומן
• והעמלה נגזרה מכל עסקה

לפי העדויות:
העמלה עמדה לעיתים על 5% — ולעיתים אף יותר.

הטענה המדהימה: “עשיתי את זה… אבל לא הרווחתי”

למרות שהורשע בפלילים וישב בכלא כ-8 שנים, המערער הגיע לבית המשפט האזרחי עם קו הגנה אחד:

לא הרווחתי מהפעילות הזו.

הוא אף חזר על כך שוב ושוב בדיון:

“אני אומר בוודאות מוחלטת שלא קיבלתי שקל אחד”

השופטת: זה פשוט לא הגיוני

בית המשפט לא קיבל את הגרסה — ואף אמר זאת בצורה חדה:

אין היגיון בכך שמישהו מנהל מערך עברייני בסדר גודל כזה — בלי להרוויח ממנו.

אפילו יותר מזה:

• אנשי הקש קיבלו שכר
• המנגנון פעל לאורך זמן
• והמערער עצמו הוביל אותו

המסקנה:
הייתה הכנסה — והשומה של מס הכנסה סבירה.

הבעיה הגדולה: אין ספרים, אין הסברים

אחת הנקודות הקריטיות בפסק הדין:

• לא נוהלו ספרים
• לא דווחו הכנסות
• לא הוצגו ראיות
• ולא ניתן שום תחשיב אמיתי

ובמצב כזה — החוק מאפשר לרשות המסים לקבוע את ההכנסה “לפי מיטב השפיטה”.

כלומר:
אם לא תסביר — המדינה תעריך.

גם העדים לא הצילו אותו

המערער הביא עדים — אבל זה רק החמיר את המצב:

• עד שטען שלא חתם על התצהיר
• עד שטען ללחצים — בלי הוכחות
• עדויות שסתרו הודאות קודמות

בית המשפט קבע:
אין בהן כדי לערער את הראיות.

ניסיון ההגנה שנדחה: “אין לי נכסים”

אחת הטענות המרכזיות הייתה:

אם אין לו נכסים — סימן שלא הרוויח.

אבל השופטת דחתה זאת:

העובדה שלא נמצאו כספים — לא אומרת שלא היו הכנסות.

הסוף: מכה כלכלית נוספת

בסיום ההליך:

• הערעור נדחה
• שומת המס נשארה
• והמערער חויב לשלם:

70,000 שקל הוצאות משפט.

המסר מאחורי הפרשה

מי שפועל במערך כלכלי — חוקי או לא — לא יכול אחר כך לטעון שלא הרוויח, בלי להוכיח את זה.

ובעולם המסים, כמו שקובע בית המשפט:
אם אין נתונים — המדינה תחליט במקומך.