לפני כשנתיים נפטר אותו אדם במפתיע ולא הותיר אחריו צוואה לפני מותו. היות והאיש מעולם לא התחתן ואף לא הביא ילדים, פנה אחיו היחיד ואחייניו, תושבי אזור אשדוד, לבית המשפט בבקשה לקבל את עזבונו, וטענו כי על פי החוק הוא ואחייניו של האיש, הם היורשים הטבעיים.

אלא שבמקביל להגשת הבקשה פנתה אישה לבית המשפט וטענה כי היא חיה במשך שנים עם האיש, ולמעשה הייתה ה"ידועה בציבור" שלו, ולכן היא זכאית לקבל מחצית מעיזבונו ומהכספים שהותיר אחריו.

באותו שלב פנו בני משפחתו של המנוח לעורכי הדין טלי ורד-קינן וחגי שדה, מומחים לדיני משפחה, בבקשה כי יסייעו להם. האישה טענה כי במשך שנים רבות התגוררה יחד עם המנוח, ניהלה עימו חשבונות משותפים וחיה עימו כבת זוג לכל דבר ועניין.

היא אף טענה כי הבקשה לקבל את כספי העזבון של בני משפחת המנוח הוגשה שלא בתום לב, שכן הם היו מודעים היטב ליחסים ביניהם. מנגד טענו עורכי הדין ורד-קינן ושדה, כי בני הזוג נפרדו כשש שנים לפני פטירת המנוח ועברו להתגורר בנפרד.

בנוסף, טענו כי אם אכן היו נכונות טענותיה של האישה היו השניים נרשמים בגופים ממשלתיים כבני זוג, דבר שלא קרה. טענה נוספת שהעלתה האישה הייתה כי גם לאחר פרידתה מהמנוח הם נהגו לצאת לבלות יחדיו ואף תכננו חופשה משותפת בחו"ל, אשר לא יצאה אל הפועל עקב פטירתו.

בפסק דין ארוך ומנומק שנשען על טיעוניהם של עורכי הדין ורד-קינן ושדה, קבע בית המשפט כי קיים הבדל מהותי בין בילויים משותפים לבין הגדרת "ידועה בציבור" בחוק ובפסיקה, הדורשת הוכחה ממשית לחיים משותפים, כולל ניהול משק בית משותף וחשבונות משותפים.

כמו כן קבע בית המשפט כי השאלה המהותית שעולה לדיון היא מצב היחסים בין השניים בשנות חייו האחרונות של האיש. לאור העובדה כי בשנים אלו לא ענתה האישה להגדרה של "ידועה בציבור", דחה בית המשפט את טענותיה והטיל עליה הוצאות משפט בסך של 5,000 שקלים, וקבע כי בני משפחתו של המנוח יירשו את עיזבונו.