השופט בדימוס ברוך אזולאי שישב בראש ועדת הערעורים לפי חוק הנכים בבית המשפט בבאר שבע קבע, כי מדובר במחלה שפרצה בשירות והוחמרה במהלך השירות, למרות שתחילת פריצתה קרתה לפני השירות.  

החיילת סבלה מנקעים כבר בגיל 15 עקב גמישות יתר, וההחמרה קרתה בגין מאמץ יתר שהיה חריג במיוחד במצבה ובשל התעלמות מתלונותיה לאורך השירות.

השופט קבע כי  ההחמרה התרחשה בשל האיחור בהתייחסות לתלונותיה מצד מפקדיה והחובש הפלוגתי ובגלל הימנעות מהפנייה תוך זמן סביר לאורתופד בשים לב למצבה בעבר עליו דיווחה בתלונותיה.

מהערעור עולה כי החיילת התגייסה בחודש יולי 2016 עם פרופיל 97 ולאור נקעים  חוזרים ונשנים בקרסוליים ובעיות יציבות וצליעה במהלך השירות,  החיילת נאלצה לעבור בשנת 2017, ניתוח לשחזור רצועת קרסול שמאל.

כבר בטירונות החלה החיילת לסבול מכאבים בקרסול שמאל והתלוננה בפני החופ"ל ובפני מפקדיה וסיפרה שאינה יכולה לישון מרוב כאבים.

לאחר ימים אחדים החל לכאוב גם קרסול ימין  והברכיים והרופאים אבחנו שהיא סובלת מנקע. בהמשך אובחן כי היא סובלת משבר תלישה בקרסול ימין, החלה לצלוע ואף החלה לסבול מכאבי גב.

למרות שהייתה מאוד כאובה, במהלך קורס חובשים נאלצה לתפקד כרגיל. החיילת סיפרה כי גם המפקדים בקורס חובשים התעלמו מתלונותיה. המפקדת אף טענה כי היא משקרת.

היו מקרים  שלא הלכה לארוחת צהריים, כי חדר האוכל היה במרחק 15 דקות הליכה ממקום המגורים בבסיס.  בנוסף, הרופאה בבסיס בו שימשה כחובשת מרפאה, לא הפנתה אותה לטיפול פיזיותרפיה  למרות המלצת הרופאים ולמרות שצלעה והייתה מועמדת לניתוח.

ד"ר קנסוב קונסטנטין, המומחה מטעם התביעה שהוגשה על ידי עורכי הדין גיל וניצן הראל, ציין בחוות דעתו כי הפעילות בצבא שכללה קפיצות, ריצת והליכות, גרמה להחמרה הדרגתית בכאב ולחוסר יציבות למפרקי הקרסוליים.

בנוסף טען כי העיכוב באבחון ובטיפול גרמו לנזקים בלתי הפיכים שהצריכו ניתוח.  לכן קבע כי קיים קשר סיבתי רפואי בין העיכוב באבחנה ובטיפול, לבין נזקים בלתי הפיכים והנכות האורתופדית.

לדעתו מי שסובל מגמישות היתר מלידה, כמו החיילת, נפגע הרבה יותר מאחרים בפעילות גופנית ובסטרס מסוים ואם היו מנתחים אותה קודם לכן, מצבה כיום היה טוב יותר.  

השופט לא שלל אפשרות שלא כל תלונותיה נרשמו על ידי החובש הפלוגתי או ע"י גורמים רפואיים נוספים בצבא, ואין לשלול שמלהט הקשיחות בשירות, נמנעו ממנה מלהתייחס לכל תלונה שנראתה להם כמאפיינת רכרוכיות בטירונות ובמהלך השירות. השופט דחה עמדת קצין התגמולים כי אין מדובר רק בהתפתחות טבעית בהחמרה של מצב קודם שאינה קשורה לשירות.

 לבסוף השופט פסק כי יש לייחס  50 אחוז מהנכות למצבה הקודם ו-50 אחוז לתנאי השירות וחייב את קצין התגמולים לשלם לחיילת סך של  15 אלף עבור הוצאת משפטיות של החיילת. בעקבות פסק הדין החיילת תזומן לוועדה רפואית שתקבע את שיעור הנכות ואת הפיצוי הכספי המתאים.