משרד עורכי הדין, חיים פרנק ושות' טען כי חתם עם הנתבע על הסכם שכר טרחה בשנת 2017, הגיש את התביעה להכרה מול משרד הביטחון, טיפל בתיק במשך השנים ושלח פניות ועדכונים. לטענתם, כשהתקיימה הוועדה הרפואית שהכירה בנתבע כנכה בשיעור 30% בגין פוסט טראומה, הוא הסתיר מהם את המועד כדי לחמוק מתשלום שכר טרחתו – שנקבע על בסיס כל אחוז נכות.

הנתבע סירב לשאת בשכר טרחת התובעת בשיעור של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ עבור כל אחוז הנכות שנקבע לו בהתאם להסכם שכר הטרחה שעליו חתם.

הנתבע טען בבית המשפט כי - במשך כארבע שנים משרד עורכי הדין כמעט ולא קידם את עניינו, הסתפק במכתבים בודדים ושיחות תזכורת, ולא ייצג אותו לא בבדיקות הפסיכיאטריות ולא בפני הוועדה הרפואית. "נאלצתי לפעול בעצמי", כך העיד ותיאר כיצד השיג לבדו החזרים ממשרד הביטחון ואף התמודד לבד מול הוועדה הקובעת את אחוזי נכותו.

לטענת הנתבע, משרד עורך הדין ביקש לתרץ את אי ההתייצבותו באי קבלת זימון לוועדה, גלגל את האחריות לקבלת העדכון אודות קביעת התור לנתבע ודרשה לקבל את מלוא שכר הטרחה עבור אחוזי הנכות שנקבעו לו על אף שאלו הושגו ללא כל סיוע מצדו.

הכרעת בית המשפט

הרשמת הבכירה רוזן קיבלה את עדות הנתבע כמהימנה יותר משל משרד עורכי הדין. היא ציינה כי ההסכם היה כללי ובלתי מפורט, ולכן היה על משרד עורכי הדין לדאוג גם למימוש הזכויות הנלוות ולייצוג בוועדה. "הדעת אינה סובלת שהתובעת תגבה שכר טרחה מלא בלא כל קשר רציונלי למהות השירות שניתן", כתבה רוזן.

על פי הרשמת הבכירה אירנהבפסק דינה: "מוסכם על התובעת שהנתבע ביצע מספר פעולות נוספות ללא מעורבותה וכן התייצב ללא ייצוג בפני הוועדה הרפואית שבה, כאמור, נקבעו לו שיעורי נכות צמיתה.
אשר להליך שעניינו קבלת החזר הוצאות רפואיות וטיפולים, העיד עו"ד פרנק מטעם התובעת שלא מדובר בחלק מהשירות שהתובעת התחייבה לספק לנתבע וציין שהנתבע קיבל רשימת זכויות שלהן הוא זכאי ממשרד הביטחון שהיה עליו לפעול למימושן באופן עצמאי.

בנוסף, העיד עו"ד פרנק שמשרדו לא נוהג להתלוות ללקוחותיו לבדיקות רפואיות. מעדותו של עו"ד פרנק עלה שקיים נהג כזה במשרדים אחרים אך הדגיש שלא רואה בכך שום ערך נוסף וממילא בחלק מהבדיקות עוה"ד המלווה מתבקש לאחר תחילת הבדיקה לעזוב את החדר".

הרשמת אירנה רוזן פסקה – "אין בידי לקבל את הטענה שטיפול במימוש הזכויות בהמשך להכרה בקשר בין המצב הרפואי לבין השירות הצבאי וליווי לבדיקות רפואיות מהותיות אינו מהווה חלק מהשירות שהתחייבה לספק התובעת. מקום שהתובעת מתחייבת התחייבות כוללנית ובלתי מפורטת, הדעת נותנת שהיא נטלה על עצמה התחייבות לטפל גם בהליכים שקשורים להכרה אל מול הגופים הרלוונטיים ובכלל זה, בקבלת ההחזרים עבור הוצאות רפואיות וטיפולים פסיכולוגים שעלותם יכולה להגיע לאלפי שקלים בחודש".

מכל מקום, בהינתן שקיים ספק פרשני לגבי הוראות ההסכם, הרי שיש לפרשו לחובת המנסח, דהיינו, לטובת הנתבע ולחובת התובעת וזאת לנוכח היתרון הברור שלה בהיותה משרד עורכי הדין על פני הנתבע שהתקשר עמה בהסכם שכר טרחה 

בנסיבות אלו הדעת אינה סובלת שהתובעת תגבה שכר טרחה מלא בלא כל קשר רציונלי למהות השירות שניתן ששוויו הכולל הוערך בהסכם שכר הטרחה אך לא סופק בפועל.

עם זאת, בית המשפט הכיר בכך שבוצעו פעולות מסוימות מצד משרד פרנק בתחילת הדרך, ולכן קבע שישולמו להם 20% בלבד משכר הטרחה שנקבע בהסכם – כ־14,160 ש"ח כולל מע"מ. יתרת התביעה נדחתה.

המשמעות הרחבה
פסק הדין מהווה איתות למשרדי עורכי הדין: כאשר ההסכם עם הלקוח כללי ולא מפרט מה נכלל ומה לא, יפרשו אותו בתי המשפט לטובת הלקוח.

בנוסף עולה מפסק הדין כי נדרשת מעורבות אמיתית וממשית של עורך הדין לאורך כל ההליך – ולא רק בתחילתו.

על פי הפסיקה עולה כי בית המשפט מצפה מהייצוג המשפטי ללוות אותם בפועל, ולא להותירם להתמודד לבדם מול ועדות רפואיות מכריעות.

פסק הדין ניתן ביום 25.9.2025 באשדוד, והוא צפוי לעורר עניין רב