01.09.19 / 15:37
פסק הדין שהרשיע בשבוע שעבר את איש העסקים האשדודי אברהם נניקשווילי במתן שוחד לשר לשעבר בנימין (פואד) בן אליעזר, הוא מבחן משפטי לתיק 1000 שבו חשוד ראש הממשלה בנימין נתניהו שמואשם בעבירה של מרמה והפרת אמונים.
נניקשווילי אמר להגנתו שהוא עזר לחבר ונתניהו אומר להגנתו – "מותר לקבל מתנות מחברים".
בשני המקרים אלה יחסי חברות בני עשרות שנים; גם סכומי הכסף בשתי הפרשות דומים.
בשני המקרים פעל הפוליטיקאי למען החבר ובעל ההון.
כאמור השופט פסק כי ננקישוולי נתן שוחד. על הקשר בין פסק הדין של נניקשווילי לעתידו של ראש הממשלה
בפסק הדין של נניקשווילי פסק השופט המחוזי בני שגיא - כספים שעברו בין איש ציבור לבין מי שנטען לגביו שהוא חבר, ייתפסו ככשרים אך ורק במצב שבו החברות היא המניע הבלעדי למתן הכסף. אם יש במתן הכסף מטרה מעורבת - חברות ואינטרס הקשור בתפקידו של איש הציבור – הרי שהעברת הכספים מהווה שוחד.
השופט שגיא פסק שמותר לתת מתנות לחבר שהוא איש ציבור, רק בתנאי שאין לנותן כל אינטרס הקשור בתפקידו של איש הציבור בשעת הענקתן.
ביחסי נתניהו־מילצ'ן וביחסי נתניהו־פאקר ישנו אינטרס ברור וקשה לזהות חברות אמיתית.
למרות שהשופט קבע כי הוא מאמין לנניקשווילי שבין מניעיו להעברת 400 אלף דולר לבן אליעזר היו מניעים של חברות ונדיבות - הוא זיהה גם מניע כספי וציפייה להרוויח מהקשר שלו עם השר ומכאן ראה בכסף שוחד ולא מתנה.
לדוגמה - עדות שנתן בן אליעזר לטובת נניקשווילי בערעור שומה בסך 350 מיליון שקל שהגיש נגד רשות המסים. השופט קבע שעדותו ניתנה משום ה"הילה" שאפפה אותו, ומכאן שיש בה משום פעולה הקשורה בתפקידו ובמעמדו כאיש ציבור, הנקשרת לכספים. "יש בכניסתו של אינטרס כלכלי לתמונת הקשר כדי לצבוע את העברת הכסף בצבעי שוחד".
האישום נגד נתניהו הוא גם בקבלת זרם קבוע של טובות הנאה ממילצ'ן ופאקר ללא דיווח וגם בשורה של פעולות שביצע בניגוד עניינים לכאורה, לצד קבלת טובות ההנאה. כמו השגת ויזה לארה"ב עבור מילצ'ן; קידום מיזם של מילצ'ן להקמת אזור סחר חופשי בבקעת הירדן; פעולות לקידום הארכת תוקפו של "חוק מילצ'ן", העוסק בהקלת מס ששווה למילצ'ן מאות מיליוני דולרים; ובחינת מתן אישור רגולטורי למיזוג בין רשת וקשת לטובת עסקה שמילצ'ן בחן.
מילצ'ן העיד כי הדרישות של משפחת נתניהו לקבל עוד ועוד מתנות נהפכו בלתי נסבלות. רצונו להמשיך ולתת דעך, הדרישות "הגעילו אותו", והוא המשיך במתן המתנות מתוך מבוכה ורצון שלא לאכזב את רה"מ. לבסוף, "גייס" את פאקר כדי שיחלוק אתו את ההוצאה שהכבידה עליו.
כבר בעדות הזאת של מילצ'ן יש כדי להכתים את "הגנת החברות" עד כדי ריסוקה.
על פי פסק הדין של השופט שגיא בפרשת נניקשווילי, מספיק שחלק מהמניע למתן טובות ההנאה נוגע למעמדו של איש הציבור, כדי לצבוע את טובת ההנאה כולה בצבעים פליליים. לכך ניתן לצרף את ההיכרות הקצרה והשטחית עם פאקר, שהחל להרעיף כל טוב על בני הזוג נתניהו חודשים לאחר ההיכרות עמם.
השופט גם ייחס משמעות רבה לשאלה אם טובות ההנאה הוצנעו או גולו. והנה, מסתבר שנתניהו הסתיר את טובות ההנאה ועובדתית לא דיווח עליהן.... זאת למרות שחלה עליו חובה לדווח על קבלת טובות ההנאה, וממילא, לקבל אישור לעצם קבלתן.
נניקשווילי טען שנתן הלוואה, אך לא גבה ריבית ולא עמד על החזרתה, וזה פעל לרעתו. גם נתניהו לא פעל כדי להחזיר את עלות טובות ההנאה למילצ'ן ופאקר.
נתניהו גם לא יכול לטעון שאת הפעולות שעשה לטובת מילצ'ן היה מתוך חברות כי טענה כזו תחזור אליו כמו בומרנג - היא מהווה הודאה בניגוד העניינים שבו היה מצוי נתניהו בשעה שקידם את נושא הוויזה, אזור הסחר החופשי, מיזוג רשת־קשת ו"חוק מילצ'ן".... אם הוא חבר כה קרוב אליו, הרי שאסור לו היה להיות מעורב כלל בנושא.
לסיכום, עורכי הדין של נתניהו צריכים ללמוד היטב את פסק הדין נגד אברהם נניקשווילי ולקוות שהוא יערער לעליון ואז שהעליון יפסוק אולי אחרת...