06.11.25 / 09:57
המונחים "רישום פלילי" ו"מרשם משטרתי" נתפסים לעיתים קרובות כמונחים זהים בשיח הציבורי, אך מבחינה משפטית ומהותית קיימים ביניהם הבדלים קריטיים ומשמעותיים. הבדלים אלו משפיעים באופן דרמטי על היקף חשיפת המידע, משך הזמן שבו הוא נשמר, וההשלכות על חייו המקצועיים והאישיים של האדם. הבנת ההבחנה המדויקת בין שני המרשמים חיונית לכל אזרח, ובפרט לאלו המעוניינים לבחון את אפשרויותיהם לשיקום ולמחיקת נתונים.
חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים: הרישום "העיקרי"
הרישום הפלילי המרכזי מוסדר על ידי חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א 1981. זהו הרישום הפורמלי והמחייב, הכולל אך ורק נתונים שהתקבלו על ידי בית משפט:
- הרשעות פליליות: כל פסק דין מרשיע שניתן על ידי בית משפט קנסות, מאסרים (בפועל או על תנאי), וצווי שירות לתועלת הציבור (של"צ). אלו הם הנתונים ה"כבדים" ביותר במרשם.
- אי הרשעה (סעיף 192): מקרים בהם בית המשפט בחר שלא להרשיע אדם למרות מציאת אשמה, בדרך כלל בהליך של סיום בהסדר מותנה או הטלת עבודות שירות ללא הרשעה.
- תיקים תלויים ועומדים (מב"ד): תיקים פליליים שטרם הסתיים הדיון המשפטי בהם.
המאפיין המרכזי של הרישום הפלילי הוא תקופות ההתיישנות והמחיקה הקבועות בחוק. בתום תקופת ההתיישנות, המידע נחשף רק לגורמים מצומצמים מאוד (כגון שופטים), ובתום תקופת המחיקה, הנתון נחשף רק לנשיא המדינה לצורך מתן חנינה, ואינו גלוי לשום גורם אחר ובכך מאפשר שיקום מלא של הפרט.
המרשם המשטרתי: "תיקים סגורים" ונתונים נוספים
המרשם המשטרתי (הנקרא לעיתים גם "רישום פלילי מ"י – משטרת ישראל") הוא מאגר מידע רחב יותר, המוחזק על ידי משטרת ישראל. בניגוד לרישום הפלילי, המרשם המשטרתי כולל נתונים שלא הובילו בהכרח להרשעה, אך הם חלק מחקירה משטרתית. הוא מורכב בעיקר מ:
- תיקים סגורים בעילות שונות: תיקים שהסתיימה החקירה בעניינם והפרקליטות או המשטרה החליטו שלא להגיש כתב אישום. העילות הנפוצות לסגירה הן:
- חוסר ראיות מספיקות: החשד נותר, אך אין די ראיות להוכחת אשמה.
- היעדר אשמה: קביעה שהאדם חף מפשע או שלא ביצע את העבירה.
- היעדר עניין לציבור: קביעה שהגשת כתב אישום אינה משרתת את האינטרס הציבורי (לרוב בעבירות קלות).
- הסדרים מותנים: הסדרים בהם נמנעת הגשת כתב אישום תמורת עמידה בתנאים מסוימים, כגון קנס או פיצוי לנפגע.
- תיקי מב"ד משטרתיים: תיקים שהועברו לפרקליטות או ליחידת התביעות של המשטרה וההחלטה בהם תלויה ועומדת.
המרשם המשטרתי אינו כפוף לאותן תקופות התיישנות ומחיקה אוטומטיות הקיימות ברישום הפלילי הפורמלי. המידע לגבי תיקים סגורים נשמר ועלול להיחשף לגורמים שונים, ובמיוחד לגופים להם יש סמכות חוקית לבדיקת מידע פלילי. חשיפת תיקים אלה, גם אם נסגרו, עלולה להשפיע לרעה על קבלה לתפקידים רגישים או ליחידות צבאיות מסוימות.
השלכות על הפרט והדרך לשיקום
ההבדל העיקרי שצריך להכיר הוא שבעוד שהרישום הפלילי דוהה ומוגבל בחשיפתו אוטומטית (בהתאם לחוק), הרישום המשטרתי, במיוחד תיקים שנסגרו בעילה של חוסר ראיות או חוסר עניין לציבור, נשאר רלוונטי עד שבעל הרישום פועל באופן אקטיבי לשינוי עילת הסגירה ל"היעדר אשמה". שינוי זה הוא המפתח לחסימת חשיפת התיק בפני רוב הגורמים החוקיים.
היכולת להשתלב מחדש בקהילה, להתקבל למקצועות מבוקשים, ולנהל חיים ללא הצל הפורמלי של המערכת הפלילית, תלויה במידה רבה בטיפול יזום בשני המרשמים. עבור רבים, הדרך היחידה לנקות את הרישום המשטרתי או לקצר את תקופות ההתיישנות ברישום הפלילי היא באמצעות הליך משפטי מנהלי יזום. פתיחת דף חדש בחיים בעזרת המרכז למחיקת רישום פלילי ומשטרתי היא מהלך היכול לאפשר לאדם לממש את זכותו לשיקום ולהשתלבות מלאה בחברה.
סיכום
הרישום הפלילי והמרשם המשטרתי הם שני מאגרי מידע נפרדים הנגזרים מאותם אירועים. הראשון (הפלילי) מתמקד בהרשעות ובנתונים שנפסקו על ידי בתי משפט, והוא בעל מנגנוני התיישנות ומחיקה מובנים בחוק. השני (המשטרתי) רחב יותר וכולל תיקים שנסגרו ללא הגשת כתב אישום, ואינו מחויב באותם מנגנוני מחיקה אוטומטיים. לכן, כל אדם בעל רישום מסוג זה נדרש לבצע פעולה אקטיבית וממוקדת דרך שינוי עילת סגירה או בקשת חנינה כדי להבטיח שהמידע לא ימשיך להשפיע לרעה על עתידו המקצועי והאישי.
