כזכור ביולי 2017 חל מהפך בתחום מזונות במשמורת משותפת, כאשר בית המשפט העליון קבע קבע כי קיים קשר ישיר בין זמני השהות של אב עם ילדיו לבין המזונות בהם יחויב. 

מספר חודשים קודם פרסומו של פסק הדין התקדימי, חתמו בני זוג מאשדוד על הסכם גירושין לפיו הקטינים יגדלו במשמורת משותפת תוך חלוקת זמני שהות שווה. עוד לפי ההסכם נקבע כי הקטינים ימשיכו להתגורר בדירת המגורים המשותפת יחד עם האם וכנגד, האב ישלם מזונות מופחתים.

עם שינוי ההלכה בעניין מזונות קטינים עתר האב לבית המשפט לענייני משפחה בתביעות לביטול מזונות ופירוק שיתוף בדירת המגורים. כבוד השופטת מקייס קבעה בפסק דין מנומק כי תביעותיו של הבעל תדחנה תוך חיובו בהוצאות משפט בסך של 10,000 ש"ח.

בית המשפט נימק קביעתו בעובדה כי "חוזה יש לקיים". האב שהסכים הסכמה מלאה ומוחלטת לשלם מזונות חרף העובדה כי ילדיו גדלים עימו מחצית מהזמן לא יכול לטעון כי הלכת בית המשפט יש בה כדי לשנות את מהות הסכמתו.

לדברי עוה"ד שירה קופמן, "צדק כבוד בית המשפט שעה שקבע שהסכמת ההורים גוברת על כל פסק דין אחר. אין לראות בהלכה משפטית לכשעצמה כשינוי נסיבות שמצדיק דיון מחודש בעניין מזונות קטינים".