לפני כשנתיים הגיעה הסייעת לגן הילדים באשדוד, שם היא עובדת מזה 14 שנים. בתחילתו של יום ולאחר מס' שעות הבינה הסייעת כי הגננת האחראית לא תגיע לגן וכי הסייעת הנוספת צריכה לחלוק מטלות יחד איתה, אך בפועל הבחינה כי הסייעת הנוספת לא מבצעת עבודתה והמטלות כולן נופלות על כתפיה.

הסייעת, שהתאפקה זמן מה, פנתה אל האחרת בבקשה לעזרתה שהרי מדובר בטיפול בילדים ואחריות גדולה. באותו שלב, החל להתפתח בין השתיים ויכוח סוער בגן לעיני עובדות נוספות של הגן המקביל. לאחר שנרגעו הרוחות חזרה הסייעת לעבודתה, אך הסערה הנפשית שהתחוללה ליוותה אותה לאורך היום.  

מספר שעות לאחר מכן, הרגישה לא טוב ובדרכה בעזרת בעלה לקופ"ח, לפתע קיבלה דום לב והתמוטטה בפתאומיות. הבעל מיהר להזעיק את כוחות ההצלה שהגיעו במהרה והצילו את חייה. לשמחתה ולשמחת מקורביה, היא הצליחה להתאושש לאחר אשפוז קצר וחזרה לחייה.

לאחר פניותיה אל המוסד לביטוח לאומי באופן עצמאי ולאחר דחיית תביעתה בפעם השנייה בטענה כי אין קשר סיבתי בין דום הלב לאירוע שקרה בגן באותו בוקר, פנתה לעורכת הדין ליאת חמו- מומחית לדיני נזיקין וביטוח לאומי- בבקשה כי תסייע לה.

עו"ד חמו שלא וויתרה, פנתה בערעור אל המוסד לביטוח לאומי שנידונה בבית הדין האזורי לעבודה בתביעה כי אירוע דום לב שחוותה יוכר כתאונת עבודה. לשמחתה של הסייעת, היא קיבלה לפני מספר שבועות במהלך תקופת הקורונה את הבשורה הרשמית מהמוסד לביטוח לאומי, כי היא הוכרה  כנפגעת עבודה עקב אירוע דום לב בעבודה.

כעת יחל המאבק לגבי פיצוי כספי בעקבות אותו אירוע ששינה את חייה, ואולי מלמד את כולנו, לא לקחת כל דבר ללב.