התביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז באמצעות עו"ד דותן לינדנברג, מתבססת על חוות של דעתו של מומחה שקבע כי לו מעקב ההיריון היה מתאפיין בגישה מקצועית הייתה האם משתחררת ממרכז רפואי "שיבא" תל השומר כשהיא נושאת תינוק בריא על זרועותיה בדיוק כמו שני אחיו הקטנים ממנו.

המומחה מטעם התביעה קבע כי הצוות הרפואי חרג מהפרקטיקה הרפואית המקובלת גם כאשר לא איבחן  שהאם והעובר סובלים מתסמונת APLA (מחלה אוטואימונית). זאת למרות העליה בלתי מוסברת ברמת החלבון העוברי ועליה באנזימי כבד.  כל הכשלים מבטאים את המחדל הקולוסלי שהיה במקרה הנדון כאשר טיפול נכון היה עשוי בסבירות גבוהה למנוע את הנזקים החמורים וכראיה, בהריונות העוקבים היא טופלה בקלקסן, אספירין ופלקווניל ונולדו ילדים בריאים במועד עם משקלים תקינים.

לדעת המומחה,  גם כאשר האישה התלוננה בפני רופאי הקופה  בשבוע ה-23, ובשבוע ה-25 עקב העדר תחושת תנועות עובר, הם לא בצעו מדידות ביומטריות להערכת משקל  העובר במשך כחודשיים, למרות שכבר בסקירה המאוחרת אובחן למעשה פיגור בגדילה.  בשבוע 30 נתגלה מיעוט מי שפיר קיצוני, בצקת עוברית המתבטאת בהצטברות  נוזלים בחלקים שונים בגופו של העובר וכן בשליה, בנוסף לחוסר בתנועות העובר ודופק לא סדיר, על כן האם נשלחה בדחיפות לבי"ח תל השומר לביצוע ניתוח קיסרי.

מרגע הגעתה של האם לביה"ח ועד לניתוח הקיסרי,  חלפה שעה אחת בלבד לערך, במהלכה נאלצו ההורים  לקבל החלטה מהירה מאוד וגורלית האם ללדת את התינוק שנמצא במצוקה ובתנאים קיצוניים בניתוח קיסרי דחוף או לחילופין לגשת לוועדה להפסקת הריון שמשמעותה גרימת סבל נוסף לעובר והפלת עובר שהוא למעשה כבר תינוק שלם חי וממשי.

המומחה ציין בחוות דעתו כי החל מהשבוע ה-22 נרשמה ירידה דרמטית ועקבית באחוזון של העובר מאחוזון 41 בחודש יולי לאחוזון 12 בחודש ספטמבר. בנוסף הודגמה בבדיקות קיבה קטנה עקב  היעדר תנועות בליעה של העובר על רקע הפגיעה המוחית.  גם מימצאים אלה לצד ערכי חלבון גבוהים  החל מהשבוע ה-17, לא הדליקו נורה אדומה אצל רופאי הקופה לאבחנה מבדלת למחלה אוטואימונית.

בא כוחם של הילד והוריו, טוען בין היתר בתביעה, כי רצף הכשלים חסר התקדים הביא להחמצת האבחנה של התסמונת האוטואימונית, אצל האם. הכשלים מבטאים כדברי המומחה, התנהלות בלתי מקצועית ורדודה של הצוות הרפואי בקופ"ח כללית אשר גרמו במישרין לבעיות מהן סובל כיום בן ה-7.

לטענתו קופת החולים התרשלה  בכך שלא זיהתה  ירידה בתנועות העובר כאשר ידוע כי קיים קשר הדוק בין ירידה בתחושת תנועות עובר לעליה בסיכון לעובר.  עוד נטען כי הרופאים לא פעלו דיו לבצע ההערכה הקלינית של גודל העובר, התרשלו בכך שהתחילו לבצע בירור לגבי הסיבה לתוצאות חריגות כ-6 שבועות לאחר שהתקבלו תוצאות החלבון העוברי המוגבר ושלושה שבועת לאחר שהתקבלו המימצאים שהדגימו עליה באנזימי כבד;

כתוצאה מההתרשלות הילד סובל מנכות רפואית בשיעור של 72 אחוזים, מנכות תפקודית בשיעור של 80 אחוזים ומקיצור תוחלת חייו.

הילד והוריו מבקשים שבית המשפט שיפסוק להם פיצוי בין היתר עבור הוצאות רפואיות, שיקומיות וסיעודיות, הפסדי שכר, התאמת דיור, ירידה בתוחלת חייו ועוד.