הקשיש שאיבד את היכולת – והמשפחה שאיבדה את השקט

האב, בן 78, עלה לישראל בסוף שנות ה־90 ומאז מות אשתו חי לבדו ומתפרנס מקצבאות ביטוח לאומי. בשנת 2018 אובחן כחולה אלצהיימר, וב־2022 הוגדר רשמית כ"תשוש נפש" – מצב שמצריך מינוי אפוטרופוס. בתחילת 2023 חלה החמרה נוספת בזיכרון, והפעם כבר לא ניתן היה להמשיך ללא גורם מלווה.

אלא שלמרות ההידרדרות הברורה, ייפוי כוח מתמשך – המסמך שיכול היה למנוע את כל הסאגה – לא נערך. התוצאה: שתי הבנות הגישו בקשות מתחרות להתמנות כאפוטרופוס.

אחיות מסוכסכות – וקושי לשבת באותה חדר

בפני השופטת הילה אוחיון גליקסמן התברר כי האחיות מצויות בסכסוך ממושך, כזה שמקשה עליהן אפילו לשבת זו לצד זו בדיון.

הבת המטפלת בפועל ביקשה להיות האפוטרופוסית היחידה, וטענה שזהו רצונו המפורש של האב לאורך השנים.

האחות השנייה טענה כי יש למנות את שתיהן יחד כאפוטרופוס לעניינים אישיים ורפואיים, ובנושאים רכושיים – אפוטרופוס חיצוני, בשל חשד לניגוד עניינים סביב דירת האב.

האחות המתנגדת אף טענה בבית המשפט כי מצבו הפיזי של האב מוזנח – הבית מלוכלך, ובמקרר נמצאו מוצרים שפג תוקפם – ולכן לדבריה נדרש פיקוח הדוק יותר של שתיהן.

השופטת הכריעה: מי שמטפלת – תמשיך לטפל

לאחר שבחנה את העדויות והמסמכים, קבעה השופטת כי אין מחלוקת שהאב זקוק לאפוטרופוס, וההכרעה מתמקדת בזהות המתאימה.

השופטת אוחיון גליקסמן קבעה כי הבת שמטפלת באב לאורך זמן, מהווה למעשה "אפוטרופוס הלכה למעשה" – ולכן היא זו שתמונה.
למרות הטענות לניגוד עניינים בנוגע לדירה, קבעה השופטת כי המעורבות השוטפת והמחויבות הקבועה של הבת המטפלת הם שמכריעים את הכף.

האחות השנייה הודתה בדיון כי בשל מצבה הרפואי היא מגיעה לבקר מעט יותר לעיתים רחוקות, נתון שחיזק את ההכרעה.

הלקח לכולנו: להסדיר דברים בזמן

פסק הדין מהווה תזכורת חדה: כשהורה מתבגר מתחיל לאבד יכולת קוגניטיבית, חשוב להסדיר מוקדם ככל האפשר ייפוי כוח מתמשך.
המסמך הזה יכול לחסוך למשפחות לא רק הוצאות משפטיות כבדות – אלא גם מתחים וקונפליקטים משפחתיים שכמעט בלתי אפשרי לאחות לאחר מכן.