בתביעה שהגישה לבית משפט השלום באשדוד

באמצעות עו"ד דותן לינדנברג שמשרדו מתמחה בתביעות בגין נזקי גוף, נטען בין היתר, כי התאונה התרחשה מבלי שנשמרו אמצעי בטיחות מינימליים: לא הייתה כל התרעה על קיומו של הפתח, הוא לא גודר ולא סומן, ולמעשה היה מכוסה באופן לקוי, כך שעמידה עליו הובילה לקריסתו. עוד נטען כי במהלך הנפילה נחבלה קשות בגבה, בצווארה וברגלה הימנית, כאשר נגרם לה חתך עמוק בשוק, שדימם באופן חמור. היא ניסתה לחלץ את עצמה – אך בשל עומק הבור והמשקל של מכסה הפיר שקרס חלקית וסגר על הפתח, נאלצה להמתין לעזרה במשך דקות ארוכות, כשהיא חבולה, רטובה ומוקפת בחוטי חשמל.

לאחר כעשר דקות של זעקות לעזרה, מצילי הבריכה חילצו אותה. הפציעות בגופה טופלו תחילה במוקד טראומה, אולם מצבה הרפואי רק הלך והחמיר: נוצר זיהום חמור בשוק, החלה להופיע תפיחות, כאבים עזים ברגל ובגב, וסבולת ממגבלה בתנועות הצוואר.

בתביעה נטען כי בעקבות הנפילה היא פיתחה תסמונת פוסט טראומטית (PTSD) המתבטאת בין היתר בהתקפי חרדה, פלשבקים מהאירוע, קשיי שינה, שינויי מצב רוח, ודיכאון מתמשך. בנוסף כל אימת שרואה מכסה ביוב ברחוב ובכניסה למעליות היא חווה דפיקות לב מואצות ובהלה.

התביעה, שהוגשה נגד המועצה המקומית, החברה הממשלתית המפעילה את המקום, וחברת הביטוח שמכסה את האחריות, מייחסת לנתבעות שורה ארוכה של מחדלים חמורים: תכנון והתקנה רשלניים של הפיר, היעדר תחזוקה נאותה, היעדר גידור או סימון של הסכנה, אי קיום בדיקות תקופתיות, ואי הפניית תשומת הלב של מבקרים לסכנות במקום.

בעקבות התאונה ונזקיה, היא דורשת פיצוי כולל בגין הפסדי שכר, עזרת צד ג’, הוצאות רפואיות ונפשיות, כאב וסבל, ואובדן כושר השתכרות – בסכום מוערך בכמיליון שקלים.

טרם הוגש כתב הגנה.