מהתביעה שהגיש באמצעות עו"ד דותן לינדנברג העוסק בתביעות נזקי גוף, נטען כי בחודש אוגוסט 2015 הוא הגיע לבקר את בנו המתגורר בקומה השלישית וכשיצא למרפסת השירות נפער בה חור והוא נפל מגובה 3 מטרים למרפסת של הדירה בקומה השנייה.  

ממקום תאונה הוא פונה לבית חולים אסף הרופא שם אובחן כי שבר את עצם הקרסול השמאלי ורגלו הושמה בגבס למשך חודשיים.

פרופ' ישראל דודקביץ, המומחה שמינה בית המשפט קבע לו נכות לצמיתות בשיעור של 20 אחוזים וציין כי מאז פציעתו התובע מתקשה לעמוד זמן רב, מתקשה בעליה במדרגות ובהליכה ממושכת ואיכות חייו נפגעה ללא היכר.

עו"ד דותן לינדנברג טוען בתביעה כי לא רק שבעלי הדירה ידעו שהמפגע מסוכן, הם בחרו  לא לטפל בו, במטרה להרוויח מהדירה המושכרת מבלי להשקיע בה את המינימום הנדרש לשם ביטחונם ובטיחותם של השוכרים או של אנשים שבאים לבקרם.

בעלת הדירה ציינה בעדותה כי התובע נכנס למקום שאסור היה להיכנס אליו כי במקום יש רצפה מפלסטיק שאפילו כשנוגעים בנה הוא מתנדנדת.

עו"ד לינדנברג טוען בתביעה כי על פי חוק השכירות הדירה אינה ראויה למגורים כי יש בה סיכון בלתי סביר לבטיחות השוכר או לבריאותו.

לטענתו ברור שהתובע לא היה מעמיד עצמו בפני סכנה לו היה יודע  כי הוא  מניח רגליו על בסיס אשר יכול להישבר בקלות ולגרום לנפילתו ולפציעתו הקשה אשר תשליך קשות על שארית חייו.

בעלי הדירה התרשלו לטענתו,  בכך שלא דאגו להתקין רצפה בטיחותית במרפסת ולא דאגו לתחזק את רצפת מרפסת השירות, לכן  אין להטיל על הניזוק "אשם תורם" בגין התאונה.

מאז התאונה התובע אינו יכול לעבוד יותר כנהג הסעות ואינו יכול לעשות שימוש ברישיון לנהג מונית אותו רכש בסמוך לתאונה.

התובע מבקש מבית המשפט לפסוק לו פיצוי בסך כ-650 אלף ₪ בגין הפסדי שכר, עזרת צד ג', טיפולים רפואיים, הוצאות נסיעה לטיפולים וכאב וסבל.

בעלי הדירה וחברת הביטוח מבקשים מבית המשפט לדחות התביעה על הסף, בין היתר בטענה שהשוכר הוזהר מראש כי השטח של מרפסת השירות אינו נכלל בשטח הדירה וכי התובע אשם בלעדית לתאונה בכך שעמד על רצפת הפלסטיק של מסתור הכביסה כדי להרים משם סחבה.