30.04.23 / 11:46
בית המשפט לענייני משפחה באשדוד דן בתביעה להשבת הלוואה שהגיש אדם נגד חתנו לשעבר.
לדברי התובע - הוא העניק לבני הזוג סכום של 100,000 דולר בזמן האירוסין כדי לרצות את הורי הנתבע שלא רוו נחת מהעובדה שבנם מתחתן עם גרושה.
20 שנה אחרי בני הזוג התגרשו והתובע טען שאותם ה100 אלף דולר היו הלוואה שיש להחזיר, מה פסקה השופטת עפרה גיא?
בשנת 2001 הנתבע ובתו של התובע נישאו וביקשו לרכוש בית. התובע נתן להם 414,000 שקל.
לאחר כמעט שני עשורים הזוג התגרשו, ובשנת 2021 הגיש התובע את תביעתו להחזר התשלום שהעביר לזוג.
לטענת התובע הסכום שהעניק לבתו ולחתנו לשעבר ניתן להם כהלוואה. לטענתו במעמד האירוסין בתו הייתה גרושה וללא ילדים והורי הנתבע גילו חשש מפני מעמדה. על מנת לפייס אותם הסכים התובע, כך לטענתו, להעניק את הכסף אולם רק באופן זמני עד שבני הזוג יוכלו להשיב לו את הסכום.
התובע תיאר כי התאלמן מאשתו לפני 36 שנה ועלה לארץ מחוסר כל. לדבריו הוא אינו איש עשיר ואין ביכולתו לתת מתנה בשווי 100,000 דולר. לפיכך עתר התובע להשבת חלקו של הנתבע בהלוואה, כלומר 50,000 דולר.
הנתבע לעומתו כפר בכך שמדובר בהלוואה. לטענתו מדובר במתנה שהעניק התובע לבתו, וגם הוריו של הנתבע נתנו במעמד האירוסין סכום זהה. מכל מקום, טען הנתבע, חלוף הזמן הרב הביא להתיישנות התביעה כך שיש לדחותה על הסף.
מה פסקה השופטת עפרה גיא
השופטת עפרה גיא כתבה שאין מחלוקת כי הכספים נשוא התביעה אכן שולמו וכי הם סייעו לבני הזוג לשעבר ברכישת דירה. כל המחלוקת היא מדובר במתנה או בהלוואה.
השופטת הסבירה שעלפי הפסיקה, במקרה של נתינת כספים לקרובי משפחה נטל ההוכחה הוא על הנותן - להראות שלא מדובר במתנה.
לטענת השופטת - בעניין הנדון התובע לא הרים הנטל ואף נהפוך הוא התובע שינה גרסתו כאשר בכתב התביעה טען שמדובר בהלוואה ואילו בעדותו טען שמדובר בעזרה שהעניק לבתו על רקע חתונתה ובקשתה לקנות בית.
עוד עלה מעדות התובע, כי הוא נהג להעניק מתנות לשאר ילדיו וכי מתנות אלה מעולם לא הוחזרו.
השופטת ציינה כי אין מחלוקת שהורי הנתבע לא היו מרוצים מהעובדה שבנם מתחתן עם גרושה. היא ציינה שהנתבע ככל הנראה רצה מאד לחתן את בתו ולכן התחייב לשלם 100,000 דולר לבני הזוג כאמצעי לפיוס הורי הנתבע והורדת המתח סביב הסטטוס של בתו. גם בהנחה כי מדובר בהלוואה, חלוף השנים הרבות מאז נתינתה מהווה שיקול מרכזי לדחיית התביעה.
בני הזוג היו נשואים כעשרים שנה ולא הוכח שהתובע עשה פעולות כלשהן לצורך השבת ההלוואה.
בהקשר לכך ציינה השופטת שמירוץ ההתיישנות החל כשבני הזוג הסתדרו מבחינה כלכלית. התובע לא הוכיח שהשיפור הכלכלי התרחש בשבע השנים שקדמו להגשת התביעה והנטל להיווצרות העילה מוטל עליו.
כך שבכל מקרה, גם אם מדובר בהלוואה, התביעה התיישנה.
התביעה נדחתה והשופטת חייבה את התובע לשלם לחתנו לשעבר 8,000 שקל כהוצאות משפט.
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
