עבור תושבי העיר, בעלי דירה ומחסנים בבניין מגורים באשדוד, הגיע מכתב החיוב בארנונה והפך למאבק משפטי עיקש שהסתיים בניצחון מוחץ.

הכל החל כאשר במסגרת שומת הארנונה לשנת 2025, העמיסה עיריית אשדוד על הדיירים חיוב ארנונה מופרז. העירייה לא הסתפקה בחיוב על המחסנים עצמם, אלא כללה בו גם שטחי מעבר המצויים בסמוך למחסנים שבקומות המרתף. העירייה ייחסה את שטחי המעבר לבעלי המחסנים באופן בלעדי בטענה כי מדובר ב"מעברי מחסנים" המשרתים אותם בלבד.

השגה שהגישו הדיירים נדחתה על ידי מנהל הארנונה, שטען כי קיימות בבניין דרכי מעבר חלופיות לחניון ולכן השטחים הנדונים משמשים אך ורק אותם.

"שיטת החיוב נוחה לעירייה, אך מנוגדת לחוק"

התושבים לא ויתרו ופנו לעו"ד רוני ליס ממשרד פורטנוי ליס כלפה ושות', אשר הגיש בשמם ערר לוועדת הערר לענייני ארנונה. בהליך שנוהל מול העירייה בוועדת הערר, הוכיח עו"ד ליס כי שטחי המעבר הם למעשה שטחים משותפים לכל דבר ועניין. השטח אינו סגור, אין בו דלת או אמצעי חסימה, והוא משמש עורק תחבורה פנימי ודרך גישה קבועה לכלל דיירי הבניין בדרכם לחניון ולמחסן האופניים המשותף.

עו"ד ליס טען נחרצות כי לדיירים אין כל שליטה פיזית או משפטית בשטח המעבר, הם אינם יכולים למנוע מאיש לעבור בו, ועל כן הטלת 100% מהחיוב על נישום יחיד היא מעשה מנהלי בלתי סביר בעליל ואפליה פסולה.

בדיון עצמו חשפה העירייה (באמצעות אגף הגבייה) טענה מקוממת: נטען כי שיטת חיוב זו, המעמיסה את המעברים על בעלי המחסנים, היא נוהג המיושם בכל העיר, וכי שינוי השיטה ייצור "קושי מנהלי" שידרוש חלוקה מחודשת בין כלל הדיירים.

על עמדה זו השיב עו"ד ליס בצורה חדה בסיכומיו: "אי חוקיות אינה מתרפאת מכוח הזמן". הוא הבהיר כי נוחות מנהלית או קושי של העירייה אינם מהווים עילה חוקית להטלת מלוא נטל המס על נישום יחיד, וכי צו הארנונה קובע במפורש ששטחים משותפים חייבים להיות מחולקים בין כלל הנהנים בבניין על בסיס יחסי.

זאת ועוד, במסגרת ההליך צוין כי העירייה נכשלה כליל בהצגת מקור חוקי או פסיקה כלשהי שתתמוך בזכותה לפצל את המושג "שטח משותף" ולהעמיס את עלות המעברים הציבוריים אך ורק על העוררים.

ההחלטה: נוחות העירייה אינה מצדיקה גבייה שרירותית

בהחלטה מפורטת וחד משמעית שניתנה ב-19 באוגוסט 2026, אימצה ועדת הערר, בראשות יו"ר הוועדה את טענותיו של עו"ד ליס במלואן. הוועדה מתחה ביקורת על התנהלות העירייה ופסקה באופן נחרץ:

• מדובר ב"שטחים משותפים" לכל דבר כהגדרתם בסעיף 6 לצו הארנונה, שכן הם פתוחים למעבר הרבים ומשמשים לגישה למתקנים משותפים.
• קיומה של דרך חלופית אחרת לחניון לא משנה את אופיו המשותף של השטח שבמחלוקת.
• אין להטיל את מלוא עלות השירותים העירוניים של השטח על בעלי המחסנים בלבד, מאחר שכלל הדיירים העוברים בדרך זו נהנים משירותי התאורה, הניקיון והתחזוקה של המקום.
• נוהג פסול אינו הופך לחוקי מכוח חלוף הזמן, ונוחות מנהלית של הרשות בחישוב השומה אינה מהווה עילה להטלת חיוב בלעדי על תושב במקום בו החוק מורה על חלוקה יחסית.

בסופו של הליך, קיבלה הוועדה את הערר והורתה למנהל הארנונה לתקן לאלתר את שומות בעלי המחסנים ולבטל כליל את החיוב הבלעדי שהושת עליהם בגין שטחי המעבר. החל מעתה, העירייה תחויב למדוד ולחלק את החיוב על שטח זה באופן יחסי וצודק בין כלל המחזיקים בבניין (כולל בעלי דירות, חניות ומחסנים כולם יחד).

החלטה זו היא בבחינת הישג עצום לתושבים, המציב תמרור עצור בפני רשויות מקומיות המנסות לחייב תושבים בחיובים מופרזים רק כי "כך נוח להן מנהלית". המאבק של התושבים, באמצעות הייצוג המקצועי של משרד עוה"ד פורטנוי ליס כלפה ושות', מהווה הוכחה ניצחת לכך שאזרחים העומדים על זכויותיהם אל מול הרשות  יכולים לנצח והצדק ייצא לאור.