מה שהתחיל כשכירות רגילה של דירה ברחוב האלמוגים באשדוד הפך בתוך מספר חודשים לסכסוך משפטי בין השוכרים לבעלי הדירה, שכלל רטיבות מתחת לריצוף, כתמי עובש, מכונות ייבוש שפעלו 24 שעות ביממה ושתי תביעות הדדיות.

בסופו של ההליך קבע בית משפט השלום באשדוד כי הדירה לא הייתה ראויה למגורים וכי השוכרים היו רשאים לעזוב אותה לפני תום החוזה.

בעלי הדירה חויבו לשלם לשוכרים 29,600 שקל, ובנוסף 16 אלף שקל עבור שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. התביעה הנגדית שהגישו בעלי הדירה נדחתה במלואה.

שכרו את הדירה ב 4,900 שקל לחודש

בני הזוג מיכאל וויקטוריה ברכמן שכרו מבני הזוג אברהם וחנה כהן דירה ברחוב האלמוגים 2 באשדוד.

הסכם השכירות נחתם לתקופה של שנה, מאוגוסט 2022 ועד אוגוסט 2023, תמורת 4,900 שקל בחודש. במעמד החתימה מסרו השוכרים לבעלי הדירה ערובה במזומן בסך 14,700 שקל.

כבר בתחילת הדרך היה ידוע על רטיבות בקיר הסמוך לחדר הרחצה, ובמסגרת הסכם השכירות התחייבו בעלי הדירה להחליף את האמבטיה במקלחון.

המקלחון אכן הותקן, אלא שכאן החלה שרשרת האירועים שהובילה בסופו של דבר לבית המשפט.

"המים עוד מעט יתחילו לחלחל מתחת לרצפה"

זמן קצר לאחר התקנת המקלחון הבחינו השוכרים כי קיימת בעיה בשיפועי הניקוז וכי מים זולגים משטח המקלחון אל רצפת חדר הרחצה.

בפסק הדין מובאת הודעה ששלח מיכאל ברכמן לבעל הדירה כבר ב 18 בספטמבר 2022 ובה הזהיר: "המים עוד מעט יתחילו לחלחל בתחת לרצפה".

החשש התממש.

לקראת סוף ספטמבר החלו מים לנזול מהדירה אל מחסן שנמצא מתחתיה. התברר כי קיימת בעיה בניקוז המקלחון וכי מים חדרו אל מתחת למרצפות.

בית המשפט מתח ביקורת על קצב הטיפול בתקלה וקבע כי בעלי הדירה היו צריכים לפעול באופן מיידי לתיקון ליקוי מהותי.

השופט יהודה ליבליין ציין כי ניכר מההתנהלות שבעלי הדירה ביקשו לחסוך בעלויות ככל שניתן, אך קבע כי החובה לספק לשוכרים תנאי מגורים ראויים חייבה טיפול מהיר בתקלה, גם אם משמעות הדבר הייתה תשלום גבוה יותר לבעל מקצוע שהיה מגיע באופן מיידי.

הרטיבות התפשטה והעובש הגיע לקירות

בחודש נובמבר החלו להופיע סימני רטיבות ועובש בקירות הדירה.

שמאי שביקר במקום בסוף ינואר תיאר סימני רטיבות משמעותיים בחלקים שונים בדירה, סימני עובש ופטריות מאחורי ארונות, ריח שאפיין רטיבות ועובש וקילופי צבע וטיח.

בית המשפט קבע כי במשך כחודשיים סבלה המשפחה מרטיבות ומכתמי עובש בקירות הדירה.

אבל אז הגיע פתרון שהיה אמור לפתור את הבעיה בתוך כשבועיים, ובפועל הפך בעצמו לחלק מרכזי בסכסוך.

שתי מכונות ייבוש, צינורות בכל הבית ורעש מסביב לשעון

בינואר 2023 הוצבו בדירה שתי מכונות לייבוש הרטיבות שמתחת לריצוף.

צינורות עבים נפרסו ברחבי הדירה והמכונות פעלו ללא הפסקה.

לפי פסק הדין, אחד המפוחים הוצב בחדר באופן שלא אפשר לבנם של השוכרים להמשיך לשהות בו. הצינורות מנעו סגירה של חלק מהדלתות, כולל דלתות חדר הרחצה, ובאחד החדרים אף לא ניתן היה לסגור את החלון באופן מלא.

השוכרים תיארו רעש בלתי פוסק, קור ופגיעה בפרטיות.

בית המשפט קיבל את טענותיהם.

השופט קבע כי מכונות הייבוש היוו מטרד מתמשך, פעלו ללא הפסקה והשמיעו רעש שלא אפשר התנהלות יומיומית תקינה או שינה סבירה.

עוד נקבע כי פריסת הצינורות בדירה מנעה סגירת דלתות ופגעה בפרטיות הבסיסית של בני המשפחה.

"לא ניתן לצפות משוכר דירה" לחיות כך

בפסק הדין קבע השופט כי לא ניתן לצפות משוכר שמשלם דמי שכירות להשלים עם מצב שבו חלק מהדירה מופקע לטובת מפוחים, דלתות חדרי השינה והרחצה אינן נסגרות, המכונות מרעישות מסביב לשעון ובחורף לא ניתן לסגור חלונות באופן מלא.

אחת הנקודות המעניינות בפסק הדין הגיעה דווקא מעדותו של בעל הדירה.

כשנשאל מדוע לא השכיר את הדירה לאחר שהשוכרים עזבו, השיב כי במצב שבו המייבשים עובדים, אף שוכר לא ירצה להיכנס לדירה.

בית המשפט ראה בתשובה הזו חיזוק משמעותי למסקנה כי הדירה אכן לא הייתה ראויה למגורים באותה תקופה.

הובטח כשבועיים, מכונות הייבוש פעלו חודשים

לשוכרים נאמר בתחילה כי תהליך הייבוש יימשך בערך שבועיים.

אלא שלפי פסק הדין, כאשר הם עזבו את הדירה בסוף ינואר עדיין לא היה צפי לסיום העבודה.

מומחה מטעם בעלי הדירה מצא את מכונות הייבוש פועלות גם בביקור שנערך ביולי 2023.

יתרה מכך, בכתב התביעה הנגדית שהוגש בדצמבר 2023 צוין כי מכונות הייבוש עדיין פועלות וכי התהליך לקראת סיום.

בית המשפט קבע כי בפועל לא היה מדובר בשבועיים ואף לא בחודשיים, אלא בתקופה של קרוב לשנה.

השופט: הייתה הצדקה מלאה לעזוב

בסופו של דבר קבע בית המשפט בצורה ברורה כי הדירה לא הייתה ראויה למגורים וכי לבני הזוג ברכמן הייתה הצדקה מלאה לעזוב לפני תום תקופת השכירות.

השופט קבע כי הקירות היו רטובים, בחלקם הופיע עובש, ובנוסף לא הייתה אפשרות סבירה להתגורר בדירה בזמן שמכונות הייבוש פעלו בה.

בית המשפט מצא אמנם כי גם השוכרים נהגו באופן הראוי לביקורת כאשר השתמשו במשך יומיים במקלחון התקול למרות שהתבקשו שלא לעשות זאת, אך קבע כי מדובר באשם מינימלי בלבד.

בעלי הדירה תבעו את השוכרים בחזרה

בעלי הדירה לא הסתפקו בדחיית דרישות השוכרים והגישו נגדם תביעה שכנגד.

לטענתם, הדירה הייתה ראויה למגורים והעזיבה המוקדמת היוותה הפרה יסודית של הסכם השכירות. הם דרשו, בין היתר, פיצוי בגין אובדן דמי שכירות והוצאות נוספות.

בית המשפט דחה את התביעה שכנגד במלואה.

השופט קבע כי במועד שבו עזבו השוכרים את הדירה היא לא הייתה ראויה למגורים, ולכן הם פעלו כדין כאשר עזבו אותה.

10,000 שקל על עוגמת הנפש

השוכרים דרשו פיצוי עבור שורה של נזקים והוצאות. לא כל הדרישות התקבלו.

בית המשפט פסק להם 10,000 שקל בגין עוגמת נפש, תוך התייחסות לחודשים שבהם חיו עם תקלות, עבודות, רטיבות, עובש ולבסוף מכונות הייבוש.

בנוסף נקבע כי בעלי הדירה צריכים להשיב את הערובה הכספית שנמסרה בתחילת השכירות. הערובה, שעמדה במקור על 14,700 שקל, חושבה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לסכום של 17,600 שקל.

עוד נפסקו לשוכרים 2,000 שקל בגין חלק מההוצאות שנגרמו בשל המעבר המוקדם מהדירה.

לעומת זאת, דרישות נוספות, ובהן פיצוי בגין הפסדי שכר, נזק לריהוט, שירותי מנוף ותשלומים נוספים, נדחו לאחר שבית המשפט קבע שלא הוצגו ראיות מספיקות להוכחתן.

בעלי הדירה ישלמו 45,600 שקל

בשורה התחתונה התקבלה תביעת השוכרים בחלקה.

בני הזוג כהן חויבו לשלם לבני הזוג ברכמן 29,600 שקל.

בנוסף חויבו לשלם 16 אלף שקל עבור שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.

בסך הכל מדובר ב 45,600 שקל.

התביעה הנגדית שהגישו בעלי הדירה נדחתה במלואה.

פסק הדין ניתן בבית משפט השלום באשדוד על ידי השופט יהודה ליבליין ביום 4 באוגוסט 2026.

זכות ערעור כחוק.