מה שהתחיל כנישואין וכעסק משפחתי משותף הפך עם השנים לאחד מאותם סכסוכי גירושין שבהם כמעט כל דבר הופך למחלוקת.

הבית, העסק, הדירה בחו"ל, המכוניות, המשאית, חשבונות הבנק, הזכויות הפנסיוניות ואפילו השאלה מי היה באמת הכוח שהניע את החברה המשפחתית.

בני הזוג נישאו בשנת 2007 ונולדו להם שלושה ילדים. במהלך חייהם המשותפים הם הקימו עסק משפחתי, שבשנת 2018 הפך לחברה בע"מ. הם רכשו דירת מגורים בישראל, דירה בחו"ל, כלי רכב וצברו כספים וזכויות.

בפברואר 2021 עזב הבעל את הבית, וזמן קצר לאחר מכן החלו ההליכים המשפטיים.

חמש שנים מאוחר יותר הגיע המאבק להכרעה בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד.

החברה שהכניסה מיליונים ואז צנחה

אחת המחלוקות הגדולות ביותר הייתה סביב החברה המשפחתית.

בשנת 2018 עמד הרווח השנתי שלה על כ-590 אלף שקל. בשנת 2019 הוא כבר טיפס לכ-756 אלף שקל.

ואז הגיעה הצניחה.

בשנת 2020 נפל הרווח לכ-44 אלף שקל בלבד.

המומחה שמונה מטעם בית המשפט סבר כי הירידה קשורה למשבר הקורונה והעריך את שווי החברה בסכום גבוה. אלא שבמהלך המשפט התברר כי מאחורי הירידה בהכנסות עשוי לעמוד גורם אחר לגמרי: לקוח מרכזי מאוד שהפסיק לעבוד עם החברה.

רואה החשבון של החברה סיפר כי אותו לקוח לבדו ייצר בשנת 2019 הכנסות של כמעט 3 מיליון שקל מתוך מחזור כולל של כ-3.8 מיליון שקל.

כאשר הלקוח נעלם, חלק עצום מהפעילות נעלם איתו.

בית המשפט הגיע במקרה הזה להחלטה לא שגרתית ולא קיבל את הערכת השווי המקורית של המומחה.

בסופו של דבר נקבע כי שווייה הכולל והמהוון של החברה במועד הפרידה עמד על 388,950 שקל, וכי האישה זכאית למחצית השווי.

אבל הסיפור הגדול באמת הסתתר בדירה בהונגריה

אם המחלוקת סביב החברה הייתה מורכבת, הסיפור של הדירה בחו"ל היה מסקרן עוד יותר.

בני הזוג רכשו בינואר 2019 דירה בהונגריה תמורת 63.4 מיליון פורינט.

בהמשך נמכרה הדירה תמורת 50 מיליון פורינט בלבד.

אלא שחוות הדעת שהונחה בפני בית המשפט קבעה כי בסמוך למועד הפרידה כבר הגיע שווי הדירה ל-83.3 מיליון פורינט, סכום השווה לכ-914 אלף שקל.

כלומר, הדירה נמכרה בסכום נמוך משמעותית מהשווי שנקבע לה.

האישה טענה כי המכירה נעשתה ללא ידיעתה וכי בעלה מכר את הדירה לחבר. הבעל טען מנגד כי היא ידעה על המכירה ואף קיבלה את כספי התמורה.

בית המשפט נדרש להכריע בין הגרסאות.

ואז התגלו שני הסכמי מכר

במהלך הדיונים התברר פרט שהפך את פרשת הדירה למורכבת עוד יותר.

הוצגו שני הסכמי מכר הנוגעים לאותה דירה, האחד מפברואר 2020 והשני מאוקטובר 2020.

כאשר הבעל נשאל מדוע קיימים שני חוזי מכר, הוא השיב כי אינו זוכר.

הוא נשאל שוב מדוע קיימים שני הסכמים והשיב פעם נוספת:

"באמת שאני לא זוכר".

גם כאשר נשאל על מועד העברת הבעלות בדירה, שהתרחשה מאוחר יותר, השיב שאינו זוכר.

בית המשפט לא השתכנע מההסברים שניתנו סביב העסקה.

בסופו של דבר נקבע כי בהיעדר הצדקה למכירת הדירה בסכום הנמוך משמעותית משוויה וללא קבלת עמדתה של האישה, היא זכאית לקבל מחצית משווי הדירה כפי שנקבע למועד הפרידה.

גם המשאית והמכוניות נכנסו למאבק

וזה עדיין לא היה סוף החשבון.

בין הצדדים התנהלו מחלוקות גם על כלי הרכב שהיו ברשות המשפחה.

האישה טענה, בין היתר, כי רכב ניסאן ניתן לה במתנה ליום הולדתה ולאחר מכן הוחזר לחברת הליסינג. היא דרשה לקבל חלק מהכספים שהתקבלו בעקבות תאונה שעבר הרכב.

מחלוקת אחרת נגעה לטנדר שברולט, לרכב נוסף שלטענת הבעל היה שייך לאמו, ולמשאית.

המשאית הפכה בעצמה לפרק בסכסוך. במהלך ההליך ניתנה החלטה לפעול למכירתה למרבה במחיר ולהפקיד את התמורה בחשבון נאמנות, אך בהמשך הודיעה האישה לבית המשפט כי המשאית כבר נמכרה קודם לכן.

כך מצא עצמו בית המשפט עובר נכס אחר נכס ומנסה להרכיב מחדש את התמונה הכלכלית של בני הזוג.

גם טענה על 300 אלף שקל נבדקה

הבעל טען מצדו כי האישה משכה 300 אלף שקל לעצמה וכן כספים נוספים באמצעות המחאות.

אלא שבית המשפט קבע כי הטענה בדבר משיכת 300 אלף השקלים לא הוכחה.

גם ביחס לשתי המחאות בסכומים של 43,500 שקל ו-52,700 שקל נקבע כי הן נמשכו במהלך החיים המשותפים מחשבון החברה לחשבון האישה, כאשר החשבונות ממילא נכללו במסגרת איזון הרכוש בין בני הזוג.

וכך, אחרי שנים של טענות הדדיות, מסמכים, חוות דעת, חקירות וארבעה דיוני הוכחות, הגיע בית המשפט אל החשבון הסופי.

השורה התחתונה: 710,710 שקל

בית המשפט ערך את ההתחשבנות בין כלל הנכסים והזכויות.

לאחר שקלול הסכומים נקבע כי ההפרש בין הצדדים עומד על 1,230,915 שקל.

מחצית ההפרש עמדה על 615,458 שקל.

לאחר הצמדת הסכום ממועד הפרידה בפברואר 2021, הגיע הסכום הסופי ל-710,710 שקל.

בית המשפט הורה לבעל להעביר את הכסף לאישה בתוך 30 יום.

ובתוך המלחמה על הכסף היו גם שלושה ילדים

אלא שפסק הדין לא עסק רק ברכוש.

מאחורי מאות אלפי השקלים, הדירה בהונגריה והחברה המשפחתית נמצאים שלושה ילדים ומשפחה שעברה בשנים האחרונות טלטלה קשה.

בית המשפט תיאר את שני ההורים כאנשים שאוהבים את ילדיהם, אך גם כמי שהגיבו באופן קיצוני למשבר שפקד אותם.

במהלך השנים השתנו הסדרי המגורים של הילדים מספר פעמים. כיום שתי הבנות מתגוררות עם האב והבן נמצא באחריות האם ומתגורר אצלה או אצל הוריה.

בית המשפט קבע אחריות הורית משותפת לשני ההורים, כך שהחלטות מהותיות בענייני חינוך ובריאות יתקבלו יחד.

האב ימשיך לשלם עבור הבן מזונות בסך 1,300 שקל בחודש, וההורים יחלקו ביניהם בחלקים שווים הוצאות מיוחדות בתחומי החינוך והבריאות.

חמש שנים של מאבק הגיעו לסיומן

פסק הדין ניתן על ידי סגנית נשיא בית המשפט לענייני משפחה באשדוד, השופטת ענת אלפסי.

שלוש התביעות, בענייני הילדים, המזונות והרכוש, התקבלו בחלקן ונדחו בחלקן. מאחר שטענות של שני הצדדים התקבלו בחלקן ונדחו בחלקן, החליט בית המשפט שלא לחייב אף אחד מהם בהוצאות משפט.

וכך הסתיים, לפחות בבית המשפט, מאבק שהחל בפברואר 2021 ונמשך יותר מחמש שנים.

משפחה שהקימה יחד עסק מצליח, רכשה נכסים בארץ ובחו"ל וצברה רכוש, נאלצה בסופו של דבר לפרק כמעט הכול באמצעות טבלאות, חוות דעת, חקירות וחשבונות.

בסופו של ההליך הארוך נשאר מספר אחד ברור במיוחד:

710,710 שקל שעל הבעל להעביר לאישה בתוך 30 יום.