עמד משה רבנו לפני הקב"ה וביקש רחמים על הילד וכשראה שלא נענה, הפציר, הפצרות קשות, שהקב"ה יאיר את עיני הילד העיוור. לבסוף, אחרי תחנונים מרובים, אמר לו הקב"ה, אם יפתח את עיניו, לא תוכל לבקש שוב, לסמא את עיניו. קיבל משה את דברי ה' והנה, נפתחו עיני הילד והתחיל לראות, ככל בני גילו.
באותו רגע שנפקחו עיניו, עמד הילד על רגליו, רץ והיכה את כל הילדים והזיק להם ושבר והחריב, כל חלקה טובה, אשר הייתה מול עיניו. באותו רגע הבין משה, עצור תמים פעולו, ככל דרכיו במשפט, אין אמונה ואין עוול, צדיק וישר ה'. אותו ילד עמד והיה מעוכרי ישראל, בכל הזמנים, בכל הדורות והוא אשר הקיים את פסל מיכה והוא מיכה.
 
יסוד זה, צריך להיות, אזהרה חרוטה מול עינינו, ישנם דברים, שמוטב שיישארו עצורים ושלא יתפתחו לעולם, משום שהתפתחותם סכנה ורוע גדול וחורבן גדול לעולם.
 

וכך, כשרואים אדם, אשר יש בו מידות רעות, כגון מידת השקר, מידת הסכסכנות, מידת הרכילות, מוטב, להיזהר ולהשאירו נטול כנפיים, כעיוור, משום, מכל מעלה וכל דרגה מסכנת את כל קיום כלל עם ישראל, החורבן שמיכה גרם, בעם ישראל, בא מראיית עניניו, אילו היה נשאר עיוור, לא היה הרוע אשר עשה בעולם.
 
וכך, ידוע המעשה עם חזקיה המלך,אשר בא אליו הנביא ואמר לו: הנך מת, שאל את הנביא מדוע? אמר לו: משום שלא נשאת אישה!
חזקיה המלך ידע, שעתיד להיוולד ממנו, בן רשע, אשר ישים צלם בהיכל ולכן, לא רצה להתחתן ואמר את טענתו בפני הנביא, אינני רוצה להתחתן, משום שיודע אני בנבואה, שיוולד בן רשע, שישים פסל בהיכל. ענה הנביא ואמר לו: בחשבונות של הקב"ה אל תיכנס.אמר המלך חזקיה לנביא: תיתן לי את בתך להתחתן איתה וזכותך וזכות אבותיי יגנו; התחתן עם בתו של הנביא ישעיה' נולדו לו תאומים; מובא באחד המדרשים: חזקיה המלך הרים את שניהם, שניהם נפלו מידיו, מת הבן הצדיק, נשאר מנשה, אשר חטא והחטיא את ישראל והכניס פסל להיכל.
 
צריכים להיזהר זהירות גדולה, בכל מעשי ודרכי האדם, ישנם דברים, שהשתיקה וחוסר ההעמקה, בריאה וטובה לכלל ולפרט. בכדי לעבור את פרוזדור החיים בצורה אמיתית ונכונה, צריך האדם, לחטוף כל מצווה הנקרית בדרכו ואף, להשתדל ליצור ולברוא מצוות ומעשים טובים ואמרו חז"ל: "מצווה הבאה על ידך אל "תחמיצנה
 
וישנו מעשה, אשר מוסר גדול אפשר ללמוד ממנו: במדינה, אשר היה בה מועצת זקנים חכמים ונבונים ופחדו, שיבוא מלך וישלוט עליהם ועל בניהם ועל בני בניהם ועל כל האוצרות העצומים של המדינה, לכן, היה בידם דרך ומנהג, איך להמליך את מלכיהם: בכל שלוש שנים, היו מחליפים את מלכם; איך היו בוחרים ומחליפים את מלכם? היה זה בדרך תמוהה ביותר - בכל שלוש שנים, היו הולכים ומחפשים, בפינות הדרכים, עניים מרודים, אשר אין להם כל והיו בחכמה, משקים אותם בשכר, עד אשר היו מאבדים את דעתם ונופלים לתרדמה עמוקה ביותר ואז היו מועצת הזקנים, חוטפים את העני, לוקחים אותו לארמון גדול, מלבישים אותו בגדי מלוכה ולא מגלים לו מאומה וכך היו, נותנים בידו את הממלכה, למשך שלוש שנים ובסוף 3 השנים, שוב משקים אותו שכר, מרדימים אותו ומחזירים אותו ערום עם הבגדים, אשר לקחו אותו לפני 3 שנים וכך במחזוריות, של כל 3 שנים, היו הופכים ומשנים את הממלכה.

והאנשים, אשר זכו למלוכה לא הבינו את אשר קורה עימם והיו חושבים, שבחלום טוב נמצאים ובסוף ה- 3 שנים, היו חושבים שחזרו למציאות חייהם.
באחד הפעמים, נלקח עני ברש, אך חכם גדול, כשבבוקר מצא את עצמו במיטת המלך, הבין שדבר תמוהה מאוד קורה עימו, אך התנהג כמלך וכמצופה ממנו.
אך בחוכמה, האיר פנים לאחד מן השרים, הטיב עימו, קירבו והתחיל בחוכמה לשאול אותו מה פשר מעמדו, הרי זוכר הוא, שהיה עני ואביון.
 

לאט לאט, פתח השר את ליבו וסיפר לו את הדרך בה ממליכים מלכים. הבין האדם וידע, שבעוד שנתיים וחצי יחזור להיות, עני וערייה. מיד, לקח את חייליו ואת מקורביו, בכח מצוות מלך, אשר הוא והלך, מחוץ לעיר, לאחד הערים וציווה עליהם לבנות שם ארמון גדול ובנו, כמצוותו. וכך, החל מידי יום ביומו, לשלוח לשם כרכרות מלאות באבנים טובות ומרגליות ולבנות שם אוצרות על גבי אוצרות אטומים, חתומים ועצורים, לו באופן אישי.

ברבות הימים, הבינו מועצת הזקנים, את אשר עושה, אך לא יכלו לעשות מאומה, משום הוא המלך. כשסיים את ה- 3 שנים, הרדימו אותו ובבוקר, כשהתעורר מצא את עצמו עם הבגדים הקרועים אשר היו לו לפנהי כ- 3 שנים. מיד התעשת, קם והלך לארמון אשר בנה, אשר כל טוב לו שם וחייו היו חיים, לא כשאר המלכים בזו הממלכה, אשר מעושר וממלכות, חזרו לשפלות.
 

וכך יראה האדם את חייו; הקב"ה, מביא כל אחד, לעולם הזה' לזמן קצוב, אף אחד לא יודע את יומו; מי שחכם, ממלא, אוצרות ושומרם ליום אשר יצטרך אותם כמו שחז"ל אומרים: "אשרי מי שבא הנה ותלמודו בידו" ומי שדעתו אינו עימו, חי את החיים, מרגע לרגע, מעביר את זמנו ובסופו, חוזר, ערום וערייה, חסר כל, ואויה לו ואויה לנפשו.
 
לכן, נקבל על עצמנו להיזהר, מדברים אשר מסוכן ללחוץ את השמיים וכן, במופלא ממך לא נדרוש ומצווה ומעשה טוב הבא לידינו לעולם לא נחמיצו.
 

ונסיים בסגולה גדולה, להינצל מפגעים רעים ומאנשים רעים  - הפסוק בספר דברים ל"א : "ד' אלקיך הוא "עובר לפניך הוא ישמיד את הגוים האלה  מלפניך וירשתם  יהושע הוא עבר לפניך כאשר דבר יהוה
 
ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום