הרשתות החברתיות לא מציגות את החיים כפי שהם, אלא גרסה ערוכה שלהם: תאורה מחמיאה, זווית נכונה, מוזיקה שמנצחת על מיתרי הרגש, וטקסט קצר שמסביר לנו מה להרגיש. והמוח שלנו, שמחפש להבין מהר, קולט את החבילה כולה: תמונה חיצונית עם טון והמסר הנלווה הופכים בקלות לתחושה פנימית. מכאן הדרך קצרה, מתמונה ערוכה לתגובה פיזיולוגית: מתח, עוררות, או צורך בהרגעה.

לכבוד חג המסכות, ורוניקה מייזלר, דיאטנית קלינית בשילובNLP  ויועצת לחברת הרבלייף, ממליצה לעצור רגע ולהכיר את "נשף המסכות" המודרני: המסרים שמתחפשים לנו בפיד, וההשפעה שלהם על הרגשות והבחירות שלנו בצלחת.

אחת המסכות הנפוצות ביותר היא מסכת ההשוואה. החיים שנראים מושלמים: בית מסודר, גוף אסוף, ילדים מחייכים, וסביבה אסתטית, נקייה ורגועה. המסר לא נאמר במילים, אבל הוא נקלט היטב. אצלם זה עובד, אצל פחות ואפילו מסובך.

ההשוואה הזו כמעט תמיד פועלת לרעתנו. היא מייצרת לחץ שקט, וכשהלחץ הזה מצטבר, רבים מאיתנו מחפשים ויסות. אצל חלק זה מתוק, אצל אחרים זה נשנוש מול מסך. לא מתוך רעב, אלא כניסיון של מערכת העצבים להירגע ולשכך את אותו כיווץ קטן בבטן שמגיע מהמחשבה: "למה אצלי זה לא נראה ככה?"

מסכה נפוצה נוספת היא הביקורת שמתחפשת להשראה. מסרים של לפני ואחרי, סיפורי שינוי והחלטה נחושה יכולים להוות השראה, אבל גם יכולים לעורר שיפוט עצמי צורם: "אם זה כל כך פשוט, למה לי זה לא מצליח?"

אחת האמונות המזיקות בעולם תזונה היא שניהול משקל הוא בהכרח מדד לאופי. ברגע שהרזיה מוצגת כתוצר של כוח רצון בלבד, האוכל הופך מדד לערך עצמי. ואז כל סטייה קטנה לא נתפסת כבחירה אנושית, אלא ככישלון נחרץ: "נפלתי", "נשברתי" ופעלים דרמטיים נוספים. הקולות הפנימיים האלה מייצרים אשמה, שבאופן אירוני, מהווה טריגר חזק לאכילה נוספת, כי היא לא נעימה והמוח רוצה לברוח ממנה ומהר.

יש גם את מסכת הוודאות וההפחדה, שמגיעה בתחפושת של מדע. כותרות חדות שמבטיחות אמת אחת, פתרון אחד ואויב תזונתי ברור: " פחמימות זה רעל", "ניקוי רעלים מרזה". כותרות כאלו עונות לצורך של המוח בביטחון ושליטה. אבל תזונה טובה בנויה על הקשר, מינון, מצב בריאותי ואורח חיים ולא על סיסמאות. כשמזון מוצג כמסוכן, נוצר פחד שמייצר חוקים נוקשים. וחוקים נוקשים נשברים בקלות, וכך חוזרים להלקאה העצמית: "אין לי תקנה". זה לא עניין של חולשת אופי, אלא תוצאה של מערכת מסרים שמלמדת אותנו לפחד מאוכל במקום להבין אותו: להיאחז באיסורים ובכותרות מפחידות, במקום בהקשר, במינון ובגמישות.

המוח שלנו הוא איבר חכם וחסכוני באנרגיה ולכן הוא מעדיף פתרונות שנשמעים פשוטים, ברורים וחד-משמעיים, גם אם הם רחוקים מהמציאות. הבטחה אחת קצרה דורשת פחות מאמץ מהתמודדות עם מורכבות. וזה בדיוק הקאץ’: אורח חיים מחזק כמעט אף פעם לא נשען על סיסמה אחת. הוא דורש מערכת שלמה של שינה, ניהול סטרס, תנועה, קשרים חברתיים ועוד. זו עבודת אינטגרציה, ואם לא נוביל אותה, המוח יבחר בקיצור דרך ויברח לאשליית שליטה. לכן כדאי להכיר בנטייה הזאת של המוח, להאט רגע, ולבחור בהרגלים פשוטים שאפשר ליישם לאורך זמן, לא בסיסמאות פשטניות שמתפרקות במציאות.

מייזלר מדגישה: "הפיד לא נועד לחזק אותנו, הוא נועד להשאיר אותנו שם. והאחריות שלנו היא למיין, לסנן ולבחור את המסרים שבאמת עושים לנו טוב."

וממליצה לנתב את הפיד שלכם לתוכן תזונתי מחזק בדרכים הבאות:

• תשאלו את עצמכם: איזה רגש זה מעורר בי? אם התשובה היא פחד, אשמה או קנאה, בדקו אם זה מחליש או מחזק, ואם זה מחליש, פשוט דלג הלאה.
• לחצו Not interested (לא מעוניינ/ת) ו/או Unfollow (הפסק/י לעקוב) על פוסטים ויוזרים שמפעילים השוואות ושיפוטיות עצמית הרסנית.
• הפעילו Hide keywords כדי להימנע מפוסטים המשתמשים במילים או ביטוים בסגנון 'ניקוי רעלים', 'שריפת שומן', 'אסור'. ובכלל: אם המסר מבטיח פתרון אחד לכולם זו נורה אדומה.
• הפסיקו לשמור ולשתף תכנים מלהיבים אבל מלחיצים. שמירה היא דלק לאלגוריתם, והיא מלמדת אותו להגיש לכם עוד מאותו לחץ.
• האריכו צפייה דווקא בתכנים טובים: כאלה שמדברים על הרגלים ולא על קסמים, בלי שפת הפחדה. בתוכן כזה שווה לצפות עד הסוף, לקרוא כיתוב ולשמור.
• עשו לייק או תגיבו לתוכן שמעורר בכם תחושת חיוניות והנעה לפעולה עקבית ומאוזנת.
• צרו אזור סטרילי: הגבילו צפייה תזונתית לשעה מסוימת ביום. מומלץ לא לפני השינה. משום שזה הזמן להרגיע את מערכת העצבים, לא להציף אותה בעוד "מה אסור" ו"מה עשיתי לא נכון". בשעות האלה המוח עייף, הביקורת העצמית מתגברת, והיכולת לסנן מסרים יורדת. עדיף להשאיר את סוף היום לתוכן שמרגיע ולשגרה שמקדמת שינה, כי שינה טובה היא אחד הכלים החזקים ביותר לניהול תיאבון וחשקים.