16.10.25 / 17:22
שנתיים באשדוד הספיקו ליורגוס כדי להתאהב בישראל ולהתרגש מישראלים שהגיעו לסעוד במסעדה שבבעלותו ביוון. הוא סיפר בדמעות על אהבתו לישראל ולישראלים. למה הוא הזמין אותם לארוחה חגיגית על חשבונו? ואיזה סמל ציוני הוא קעקע על גופו?
משפחה ישראלית שיצאה לטיול ביוון שכרו דירה דירה באזור החוף ולא במרכז אתונה, בשל האווירה האנטי ישראלית שם – אב המשפחה אוהד, מספר - "החלטנו לישון בנאה מקרי (Nea Makri), עיירה בפרברי אתונה, ואיך שהגענו לשם חיפשנו מסעדה עם ציונים טובים בגוגל" ומצאו את מסעדת Faros Meet שזכתה לתגובות חיוביות וציונים גבוהים.
"עם כניסתנו למסעדה קיבל את פניהם יורגוס, אחד מהמנהלים, ששאל אותם מאיפה הם והם עם בחשש – "מישראל'.
המשפחה הופתעה מהחיוך הענק שהתפשט על פניו של יורגוס ומההתרגשות שאחזה בו.
הוא מיד הראה להם את קעקוע על גופו עם סימן המאבק להשבת החטופים ותיאר את אהבתו לישראל.
אוהד מספר – "לכולנו הייתה צמרמורת באותו הרגע, זה היה מרגש. אחרי שהתיישבנו בשולחן הוא ניגש אלינו וסיפר בדמעות שהוא גר בישראל שנתיים בעיר אשדוד והשאיר חתיכה מהלב שלו בארץ".
ביום שני, עם חזרתם של כל החטופים החיים לישראל, יורגוס התקשר לאוהד והזמין אותו ואת כל משפחתו לארוחה חגיגית לרגל החזרת החטופים, ארוחה שכללה גם עוגה, אוכל מיוחד ורכישת מתנות לילדים.
אוהד מספר - "זה היה רגע שלא נשכח בחיים.
יורגוס סיפר לנו שהוא קמו מוקדם בבוקר כדי לראות את השידורים של הטלוויזיה בישראל והמשדר שליווה את השבתם הבית".
בשיחה עם מאקו מספר יורגוס – "כששמעתי על הטבח של שבעה באוקטובר הייתי המום. תמיד הייתי בצד של ישראל, אבל אחרי מה שקרה, זה חיזק עוד יותר את התמיכה הבלתי מעורערת בכם. שום דבר לא היה יכול להצדיק מתקפה כל כך מחרידה, ופעולות טרור נגד ישראלים ויהודים.
תמיד הערכתי את המדינה שלכם, את הכוח של הצבא הישראלי, את האחדות של העם והמסירות שלכם לאומה ולדת. גם העובדה שהמדינה שלכם מוקפת במדינות מוסלמיות שכולן רוצות שתיעלמו ואתם צריכים להתמודד עם זה בקביעות זה דבר מעורר ומדהים.
הזמן שהייתי בישראל זה היה פרק הזמן הכי מדהים בחיים שלי. היינו בכל מקום בישראל, ראיתי כמה אתם מכבדים את כל האנשים שמאמינים במשהו אחר, כמה יש כבוד לכנסיות ולמקומות נוצריים.
במסגרת התפקיד שלי כטבח במסעדה באשדוד גם בישלתי אוכל ללוחמים, קיבלתי תעודת הערכה.
מהישראלים שמגיעים לכאן ושומעים את הסיפור שלי אני מקבל חיבוקים, הערכה, ואפילו כמה דמעות מרגשות כשרואים את הקעקוע שלי שעשיתי להחזרת החטופים. יש לי אפילו מחזיק מפתחות עם דגל ישראל, אני לא מפחד מפרו-פלסטינים אלא ממשיך להאמין באמת ובמה שאני יודע שנכון".
כמעט בכל יום הייתי מתעדכן בנוגע למלחמה ברצועת עזה. בכיתי כשבני משפחת ביבס הושבו לארץ, ועכשיו, עם שחרור החטופים החיים, התמלאו בי רגשות שמחה אך במקביל גם עצב רב שלא כולם נשארו בחיים".
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
