סיפורו של משה כהן מצביע על טבעה החמקמק של התהילה בתעשיית הבידור. בשנות ה-90, הכוכב שיגע את המדינה. הוא מילא את אולם הסינרמה האגדי והפך את השירים שלו להמנונים של תקופה. אך כפי שמספר כהן, כל זה לא הכין אותו לשינויים האדירים שהתרחשו בקריירה שלו.

כהן מספר על התקופה שבה החל לחוות חרדות קשות: "התחלתי לחוות דפיקות לב, התייבשות שפתיים, תחושות של נמלים על השיער, קושי בנשימה", הוא משחזר את תחילת ההתמוטטות הנפשית. "האמרגן היה מביא לי אקמול ודקסמול, חושב שאני סתם מגזים. הייתי עושה נשימות, מכניס לאט, מוציא לאט."

הזמר שזכה לשיא הצלחה בראשית שנות ה-2000 לא חווה את התהילה הזו בצורה הקלה. הוא מספר: "עבדתי ערב-ערב, שלוש הופעות בלילה לפעמים. הסרטים היו הצלחה מסחרית – 'מבט כואב', 'סם האהבה', 'מחבק בקבוק'. אבל הייתי צעיר ותמים מדי. לא עניין אותי הכסף, רק ההצלחה האמנותית. מי שהיה חכם התעשר על הגב שלי."

כיום, כהן מציין כי העבודה החדשה שלו בשירות דיירי המגדל לא משאירה אותו אדיש. "יש כאלה ששואלים 'איך לא אמרת לנו?' אני פשוט אומר להם לחפש אותי ביוטיוב. הם חוזרים המומים", הוא מספר, ומזכיר את הדרך הארוכה שעבר.

סיפורו של משה כהן הוא לא רק סיפור על אמן שנפלה עליו התהילה, אלא גם תזכורת קשה ונוגעת ללב על עלייתה ונפילתה של קריירה בתחום הבידור