כפי שפרסמנו באשדוד נט, בתחילת חודש דצמבר 2025, סרגיי שפיצין, תושב אשדוד בן 35 ואחד אגדת פארקור ואקסטרים בישראל שנקרא  בכינוי "בודהה המקפץ", נהרג במהלך רחיפה בעמק לאוטרברונן הדרמטי שבשווייץ, לאחר שהמצנח ששימש אותו לא נפתח. הוא הובא למנוחות בישראל בשבוע שעבר, משאיר אחריו הורים, אישה ובת חורגת.

אלפי עוקביו היו צופים בו דרך הרשתות החברתיות מבצע פעלולי אקסטרים, קפיצות בין בניינים, נתלה על מנופים ומרחף בגבהים.

הוא התחתן עם נאדיה שגרה במוסקבה בעוד הוא התגורר בישראל.  לפני שלוש שנים הם נישאו והיא עברה עם ביתה להתגורר בישראל.

נאדיה מספרת שבבית בבית הוא היה אדם אחר- מבקש להרגיע את האנרגיות. הוא היה בעל אוהב מאוד. עבור ביתה בת ה14 , סרגיי היה כמו אבא. הוא כל כך אהב אותה, והיא אותו היה מפנק אותה. הוא לא הספיק להיות אבא ביולוגי אבל הוא הספיק להיות אבא שלה.

לנאדיה וביתה יש אשרה לישראל רק לעוד חצי שנה, וקטי רוצה מאוד שהשתיים יישארו בארץ, וגם הן מעוניינות להשתקע כאן. היא עדיין בודקת מה ניתן לעשות כדי לגרום לדבר לקרות.

אימו קטי, מספרת עליו –

"סרגיי נולד עם הצורך לאקשן. הוא תמיד היה עקשן, יודע לעמוד על שלו. הוא עבר הרבה דברים לא קלים בחיים, משברים, ואני למדתי יחד איתו, לתמוך בו. לא תמיד היה לי את הידע הזה מה לעשות, אבל הוא היה צריך את הגב שלי, שירגיש שאני מאחוריו. הוא התחיל מפארקור אחרי שהוא חיפש את עצמו בחיים, חיפש בילדות וההתבגרות. כשהיה בן 18 הוא צפה בסרטונים ביוטיוב של פארקור והבין שזה מה שהוא.

"אמרו לו - אתה גדול, מבוגר לדבר הזה. הוא רצה. קיבלו אותו, והוא התאמן עם ילדים קטנים. זה לא הפריע לו. הוא הקפיד על האימונים, נפל, קם, טראומות, שבר איברים, אבל לא הפסיק. הוא היה המורה של הילדים בפארקור, לא רק מבחינת אימונים, פילוסופית. הוא העביר להם מסרים שהם אומרים שבזכותו הם נמצאים איפה שהם עכשיו. הם לא ברחוב, הם מאמנים. אני זוכרת שהוא סיפר כשניגשו אליו ילדים שיעזור להם. הבנתי שהם מרגישים שהוא יכול לתת להם. הילדים האלה קיבלו ממנו השראה של לחיות עכשיו, לעשות את המקסימום ולעשות את מה שאתם אוהבים. תעשו היום, תחיו היום, מחר יכול להיות שלא יבוא. הוא השתדל לחיות ככה, לא השאיר כלום למחר".

"הוא עשה את זה, הוא הגשים את המוטו שלו. רק עכשיו אני מגלה שלא הכרתי כל כך את הבן שלי בהרבה מאוד צדדים. חשבתי שאני מכירה אותו טוב מאוד. כל בן אדם שמתחיל לספר דברים אני אומרת 'וואו, זה הילד שלי?'. זה עולם חדש בשבילי גם. אני כל כך גאה בסרגיי שהוא הגשים את החלום שלו. הוא השאיר חותם בלב של כל כך הרבה אנשים".

הוא כל כך רצה לעוף, זה היה החלום שלו. אלוהים שמע אותו ונתן לו כנפיים של מלאך עכשיו. הוא חופשי, לא תלוי בשום מצנח, עף איפה שהוא רוצה. אני מרגישה שהוא שומר עלינו".

חברים מספרים  על שפיצין :

מישה ליאון, אחד מחבריו של שפיצין. מספר - "סרגיי נתן השראה לכמות עצומה של אנשים. הכרתי אותו לפני 15 שנים באיזה מתחם ספורט של סלטות, אני הייתי מתאמן עם קבוצה והוא היה אחראי על אימונים. משם התחילה ידידות מופלאה. פגשתי את סרגיי לאורך החיים באירועים, באימונים. פגשתי אדם מוכשר ברמה גבוהה מאוד. הוא תמיד אהב ספורט, אוהב את מה שהוא עושה, אוהב את החיים. הוא ידע לקחת הכל איזי, היה מאוד כיפי, אוהב קעקועים. היה לנו כינוי שסחבנו רק אני והוא בארץ. היה כתוב לו על החזה 'BIG SMOKE' וגם לי יש את זה על היד".

"לפני שש שנים נפצעתי בעמוד השדרה מאוד חזק, וסרגיי היה אחד האנשים שהגיע אלי עד לצפון מאשדוד. הוא דאג לי, הביא לי כסף, אוכל, ישב איתי יומיים. היו לנו שיחות מאוד עמוקות. הוא תמיד אמר שאם יקרה לו משהו הוא ישמח שזה יקרה בעת מעשה. סרגיי הוא אגדה, לקח את האקסטרים לרמה גבוהה יותר. איבדנו אדם שהוא אגדה".

יעקב אביב, חבר נוסף של שפיצין, היה בעבר יו"ר איגוד הצנחנים הישראלי. "קהילת הצנחנים מאוד קטנה בארץ, יש פה פחות מאלף. תמיד יש נטייה לעבור לאקסטרים מהבייס, והמדריכים מזהירים. סרגיי בחור אמיץ, תמיד תמיד חייך, אומר שלום, עובר אחד אחד וצוחק עם כולם. היה מאוד הרפתקן, מאוד חביב על כולם. באיזשהו שלב, לקראת הסוף שלו, הוא די התבודד עם הצניחה. הוא שבר שלוש חוליות בגב, נקע  את הרגל לפני, והוא חזר לצנוח בקטע אגרסיבי. בשווייץ, המקום בו הוא נהרג, זה מקום קיצוני. לא סתם קוראים למקום הזה 'עמק המוות', זה מקום ידוע לשמצה, מתו שם עשרות צנחנים".

"רוב צנחני האקסטרים מחפשים את האתגר הבא וסומכים על היכולת שלך ברגעים השנייה של הצניחה, הרוב עושים את זה בשביל הנשמה. ברגע שאתה עושה את זה בשביל האינסטגרם והתגובות, זה פחות לנשמה האישית, אלא לספק תוכן למי שעוקב אחריך. לנסוע ל-'עמק המוות' זה שם דבר. ראיתי את זה עם צנחנים אחרים ואמרנו 'איזה משוגע מה הוא עושה את זה'. מהר מאוד הגיעה הבשורה הרעה. התחום הזה לא נועד בשביל לייצר תוכן, אלא כדי להביא את האדם למקום הכי מטורף שהוא יכול - תחת שליטה. זה עצוב, סרגיי חבר מאוד יקר. הגישה שלו תחסר וכל הרוח שהוא היה מביא איתו".