רס"ר (במיל') בכור חי סויד הי''ד, חבר כיתת הכוננות של שלומית, נפל בקרב גבורה במושב פרי גן ב-7 באוקטובר 2023. הוא יצא עם חבריו מיוזמתם להדוף עשרות מחבלים שתקפו את פרי גן, והציל מתושבי המושב.

היום נפתח במפגש מרגש עם ספי בן חיים, חברו של בכור ומי שלימד לצידו בקריית החינוך. ספי שיתף את התלמידים בסיפורים על מידותיו הנאצלות של בכור ועל דרכו החינוכית. לאורך כל שעות הפעילות, התלוותה אל התלמידים אמו של בכור, הדסה סויד, שחזתה מקרוב בדור הצעיר ממשיך את דרכו של בנה.

בפינת ההנצחה שנחנכה לאחרונה בשלומית, הפשילו התלמידים שרוולים ועבדו בשיתוף פעולה: הם שתלו שתילים חדשים ובנו נדנדות עץ בעבודת יד, כחלק מטיפוח הארץ שכה אפיין את בכור.

חיים יפרח, תלמיד כיתה י', שיתף: "זה היה יום מוצלח ומשמעותי מאוד. עבדנו בצוותא ובנינו את הנדנדות לזכר בכור, שהיה מורה אצלנו. הרגשנו שהוא מלווה אותנו ושאנחנו עושים משהו שבאמת היה משמח אותו".

מוטי קרמר, מנהל קריית החינוך אמית שדרות, הביע סיפוק רב מהמיזם: "היום הזה הוא הגשמת הייעוד של בכור – שילוב של חינוך עם אהבת הארץ. המשכנו את המורשת שלו לבנות את הארץ ולטפח אותה, וראינו איך הערכים הללו מחלחלים אל התלמידים דרך הידיים והלב".

בכור חי סויד נולד בנתיבות, בבית החולים סורוקה, הבן הבכור למשפחה בת ארבעה אחים – נאור, לידור ואור – בן להוריו יעקב והדסה סויד. שמו ניתן לו הן על שם סבו והן בהיותו הבן הבכור במשפחה. את שנות ילדותו העביר בנתיבות עד גיל 13, ולאחר מכן עברה משפחתו להתגורר ביישוב שובה.

את לימודיו החל בבית הספר נתיב אליהו עד כיתה ז׳, המשיך לבית הספר הצבי, ולאחר סיום כיתה י״ב עבר ללמוד בישיבת נווה דקלים באשדוד. תקופה זו באשדוד הייתה משמעותית בעיצוב דמותו הערכית, בחיזוק אהבתו לארץ ישראל ובהתגבשות חלומו לעסוק בחינוך דרך השטח והמעשה.

עם גיוסו לצה״ל שובץ לחטיבת גבעתי, שירת כלוחם ובהמשך כמפקד כיתה. בכור אהב מאוד את שירותו הצבאי וראה בו שליחות. עוד מילדות חלם להיות מורה לשל״ח – מורה שמחנך דרך הרגליים, הידיים והלב.

לאחר שחרורו מהצבא חזר לישיבה והחל בלימודי הוראה. במהלך אותה תקופה הכיר את רעייתו נאורה, בשבע ברכות של חברים משותפים. השניים נישאו ביום ירושלים, ותחילה התגוררו באשדוד, במסגרת הישיבה. שם נולדה בתם הבכורה, כרמי.

בהמשך עברו לשלומית והיו בין המשפחות הראשונות שהגיעו ליישוב. תחילה התגוררו בבית זמני, שבו נולדה הבת השנייה, עלמה. את בית הקבע שלהם בנה בכור במו ידיו – בעמל, במסירות ובאהבה גדולה לאדמה. לאחר המעבר לבית הקבע נולדה הבת הצעירה, שקד. זמן קצר לפני נפילתו סיים בכור את בניית הקומה השנייה בבית, אך לא הספיק להשלים את הפרטים האחרונים.

במשך כשבע שנים עסק בכור בהוראה ולימד בקריית גת, באשקלון וביד מרדכי. עם הזמן חש כי המסגרת החינוכית החזרתית אינה מאפשרת לו לממש את עצמו. לאחר ניסיונות במספר בתי ספר יצא לשבתון, ובהמשך הקים עסק עצמאי כגנן והיה קרוב לסיום לימודיו בעיצוב נוף – תחום שחיבר בין אהבתו לארץ, ליצירה ולעבודה בידיים.

אימו, הדסה סויד, מספרת כי היה נוהג לומר:
“מה שלא אוהבים – לא עושים. צריך לעבוד באהבה, ולהנות”.

בכור היה אב מסור ואוהב לשלוש בנותיו, אדם של אנשים, אוהב הארץ, הטיולים והבנייה. יחד עם רעייתו נאורה ליוו במהלך שנות נישואיהם ושידכו כ־8 זוגות – בשקט, בענווה ומתוך רצון כן להרבות טוב.

בשבעה באוקטובר 2023, בעת ששהה בבית הוריה של נאורה, שמע בקבוצת הווטסאפ של כיתת הכוננות של שלומית קריאות לעזרה. בכור יצא מיד, ללא היסוס וללא נשק. כשפגש בבני העוולה, נלחם בהם בידיו עד לרגע האחרון, שבו נרצח.

בכור חי סויד הי״ד הותיר אחריו רעיה ושלוש בנות.
יהי זכרו ברוך.