במדינת ישראל (בכלל זה העיר אשדוד) שמתגלית במלוא הדרה ותפארתה ברגעי מצוקה, ישנם עשבים שוטים אשר אינם מייצגים את הפריחה המרהיבה ביופייה בשעת חרום ומלחמה –

כך למשל אנו מתביישים לדווח על מקרה שקרה השבוע בעיר אשדוד בו אירנה ליניקובה, תושבת העיר, עולה חדשה מאוקראינה, אשר שהתה בחצר השכונה ביחד עם בתה בת ה4.5 ו2 ילדים של השכנים כשלפתע נשמעה האזעקה.

וכך אירנה מתארת לאשדוד נט -

"הייתי בחצר הבניין ברחוב נחום הנביא 6, יחד עם ביתי בת ה-4.5 ועוד שני ילדים בני שש ותשע של השכנים. סיכמנו מראש עם ההורים שניכנס יחד למקלט הציבורי שבחצר, אבל כשניסינו להיכנס, שתי נשים וגבר, שלימים התברר כי מדובר בטטיאנה (יושבת ראש ועד הבית ברחוב נחום הנביא 10) אליה הצטרפו אנה וגריגורי רבינוביץ' - חסמו אותי פיזית מהליכנס למקלט. אנה  אמרה שאין מקום בשבילנו. ניסיתי להסביר שאנחנו עם ילדים מהבית שלה, ושההורים שלהם סיכמו איתי מראש. היא ענתה שהיא לא מכירה אותי ודרשה שאעזוב למקלט אחר.

"דיירי הבניין הביעו יחס עוין לנוכחותנו" אומרת אירנה "הסברתי שהילדים גרים בבניין, אך זה לא עזר, הם חסמו לנו את הדרך באגרסיביות".

רעדתי ממש מההשפלה, הילדים בכו מפחד, הילדה שלי רק בת 4.5 ויש לה פחד נורא מהאזעקות. אחרי המקרה היא קיבלה טראומה נפשית ושואלת אותי אם יהיה שוב אזעקה האם יתנו לנו להיכנס למקלט?"
מפחיד אותי לחשוב מה היה קורה אם באותו רגע היה נופל טיל בשכונה".

אירנה ההמומה, שהייתה אחראית גם על הילדים של השכנים ממשיכה לספר  – "התקשרתי מיד להורי הילדים והודעתי שאני לוקחת את כולם למקלט אחר. ההורים הזדעזעו מכך שלא הכניסו אותה ואת ילדיהם למקלט, התקשרו למשטרה. המשטרה שוחחה עם הדירים אך מעבר לכך לא עשתה דבר".

"בהמשך לפי דברי שכנים (השמות והפרטים שלהם שמורים במערכת), טטיאנה התגאתה בכך שגירשה אותי עם הילדים מהמקלט.

באותו לילה נודע לי, כי גם אישה אחרת שישנה עם שני ילדים במקלט, גורשה משם בשעה שתיים בלילה (הסיפור  בהמשך הכתבה).

אירנה הבינה שיש כאן מעשה שלא יעשה והתקשרה למוקד 106 לעיריית אשדוד. צוות הגיע למקום, הבהיר לדירים את חומרת המעשה, את העובדה שהמקלט ציבורי ואף קנס את דיירי הבניין ב750 שקל.

עדים למקרה המביש מספרים (שמותיהם ופרטיהם שמורים במערכת):

עדותה של דיירת נוספת שסולקה מהמקלט:

בלילה שבין 14 ל-15 ביוני שהיתי במקלט יחד עם שני הילדים שלי. הגעתי לשם כדי להעביר את הלילה במקום בטוח, כיוון שהייתה אווירה מתוחה. הילדים נרדמו, ואני השתדלתי להבטיח להם שקט וביטחון.

לאחר זמן מה ירדה אליי אישה ודרשה שאעזוב את המקלט. היא ראתה שהילדים ישנים, אך המשיכה להתעקש, בטענה שאינני תושבת הבניין. למרות שבמקלט היה מספיק מקום והוא לא היה מלא – שאר הדיירים מהבניינים הסמוכים נשארו לישון בבתיהם.

היא עמדה לידי והתקשרה לעיניי לשירות 106, כשהיא רואה שהילדים ישנים. שם הסבירו לה שאין לה זכות לגרש אותי. לאחר מכן היא אמרה בחוסר חשק: "טוב, את יכולה להישאר", אבל הוסיפה ש"כל זה מוזר".

זה היה הקש ששבר את גב הגמל. לא הרגשתי בטוחה והבנתי שבאווירה כזו אי אפשר להעביר לילה רגוע עם ילדים. לכן לקחתי את הילדים והלכתי הביתה, למרות הפחד והסכנה.

עדותה של שכנה:

בזמן האזעקה ירדתי לחצר בין ההתרעה הראשונה לשנייה. באותו רגע הייתי עדה מיידית לעימות ליד המקלט שקרוב לבית ברחוב נחום הנביא 10. ראיתי אישה עם שלושה ילדים — שניים של שכנים ואחד שלה — ומיד הבנתי שלא מאפשרים לה להיכנס למקלט. העימות כבר היה בעיצומו.

בכניסה למקלט עמדו שלושה אנשים — אישה עם תספורת קצרה (שלימים נודע לי ששמה טטיאנה) וזוג מבוגר. הם התווכחו עם האישה וסירבו לה באגרסיביות להיכנס.

כאשר נשמעה ההתרעה השנייה, האישה עם הילדים נאלצה לרוץ למקלט אחר.

כשנשמעה האזעקה השנייה. שמעתי את טטיאנה  מספרת בגאווה שהיא "שמרה על המקלט" וסירבה להכניס אישה עם שלושה ילדים, בטענה שלאותם אנשים "יש מקלט אחר".

טטיאנה גם אמרה שהמקלט הזה מאובזר, עם מזגן, ושהוא מיועד רק לדיירי הבניין שלהם. כל זה למרות שהאישה הייתה עם ילדים שגרים בדיוק בבניין הזה — וזה לא שכנע אותה לאפשר להם להיכנס למקלט.

אני רואה בהתנהגות כזו דבר שאינו מתקבל על הדעת. ברגע של סכנה אנשים מחויבים לעזור זה לזה, במיוחד כשמדובר בילדים.

עדותו של שכן

לאחר שקיבלנו התרעה על אפשרות לירי רקטות, ירדתי עם המשפחה שלי לרחוב לכיוון המקלט. בכניסה למקלט עמדה אירה עם שלושה ילדים, והיא רצתה להיכנס למקלט כי כבר נשמעו אזעקות והסכנה הייתה ממשית. אבל אישה שהיא יושבת ראש ועד הבית ברחוב נחום הנביא 10 לא הרשתה לה להיכנס. היא אמרה: "למה את נכנסת למקלט הזה? יש לכם מקלט אחר, תלכו לשם", ועמדה מול אירה והילדים וחסמה את הדרך.

אותה אישה, שגם גרה בבית מספר 10 ברחוב נחום הנביא, המשיכה ואמרה: "גם ככה אין לנו מקום לכל הדיירים שלנו, תלכו למקלט שלכם", למרות שיש לנו מקלט גדול ואירה הייתה עם ילדים מבניין שכן למקלט.

אירה, כשבידיה ילדה בוכה, רצה משם (לא אפשרו לה להיכנס) וברחה לכיוון מקלט אחר.

עדותה של תושבת השכונה

בזמן אזעקת איום יצאתי לחצר וראיתי את הכלה שלי — אירה ליניקובה — שהייתה עם שלושה ילדים: הילדה שלה ושתי ילדות של שכנים, שאיתן אנחנו מבלים הרבה. הם עמדו בכניסה למקלט ששייך לבניין ברחוב נחום הנביא 10.

ניגשתי אליהם כדי לעזור — כיוון שאירה הייתה עם שלושה ילדים קטנים. ידעתי שהייתה לה הסכמה מראש עם ההורים של הילדות שבמקרה של אזעקה ייכנסו בדיוק למקלט הזה. רציתי להיכנס יחד איתה ולתמוך בה, אבל בכניסה עמדו שתי נשים. כפי שהתברר לי מאוחר יותר, אלו היו טטיאנה ואנה רבינוביץ' — תושבות רחוב נחום הנביא 10.

אנה רבינוביץ' הסתכלה עליי במבט מלא חוסר חיבה ושאלה: "מה, אצלכם סגור?" מהטון שלה הבנתי שהיא עוינת ולא שמחה לראות אותי שם. כדי לא ליצור עימות אמרתי לאירה שאלך למקלט אחר — ועזבתי. אירה לא שמעה את השיחה שלנו באותו רגע ולא ידעה שאנה רמזה בבירור שהיא לא רוצה שאכנס. סיפרתי לה על כך רק מאוחר יותר.

לאחר זמן קצר ראיתי את ההורים של הילדות יוצאים לרחוב. התחיל עימות גלוי, כי אירה עם שלושת הילדים לא הורשתה להיכנס למקלט, למרות ששתי ילדות גרות בבניין הזה.

זה לא עצר את טטיאנה ולא את אנה רבינוביץ' — הן חסמו את הכניסה ואמרו ללכת למקלט אחר.

מאוחר יותר אנה וטטיאנה טענו כאילו לא קרה דבר, ושאף אחד לא גורש — אלא רק ביקשו בנימוס לעבור למקלט אחר. כנראה הן הבינו שייתכנו השלכות למעשיהן, כי המשטרה כבר הוזעקה ואירה אמרה להן שתפנה בתלונה רשמית על מה שקרה. אבל מה שטטיאנה אמרה פשוט אינו נכון — אני ראיתי במו עיניי איך היא מנעה כניסה ועמדה בדרכה של אישה עם שלושה ילדים בזמן סכנה.

אני רואה את ההתנהגות הזו כמבישה וחסרת אנושיות.

עדות הורי הילדים שהיו עם אירנה:

אנחנו גרים ליד המקלט שנמצא ברחוב נחום הנביא 6. מראש סיכמנו שבמקרה של אזעקה כולנו ניפגש בדיוק במקלט הזה.
בזמן ההתרעה הראשונה אירה התקשרה אלינו ודיווחה שלא נותנים לה להיכנס למקלט עם הילדים, למרות שהיא הייתה עם הילדים שלנו ואנחנו תושבי הבניין.
כאשר הגענו, בכניסה עמדה אישה עם תספורת קצרה בשם טטיאנה, שאמרה שאין מקום במקלט, והיא לא מתכוונת להכניס אף אחד. באותו זמן הילדים בכו והיו מבוהלים. החלטנו לא להחריף את המצב והזמנו את המשטרה. בעלי נשאר לטפל בעניין מול טטיאנה.

אחר כך כולנו הלכנו למקלט אחר כדי שהילדים לא יהיו עדים לעימות ולא יחוו לחץ נוסף. כתוצאה מכך, לא יכולנו להשתמש במקלט שנמצא ממש מתחת לבית שלנו. כל מה שקרה היה טראומטי מאוד עבור הילדים, שלא הורשו להיכנס למקום הבטוח.

עדותו של בעלה של אירנה:

בזמן האזעקה ניגשתי למקלט ברחוב נחום הנביא 6 וראיתי את אשתי עם הילדה שלנו בידיים. הילדה כבר התחילה לבכות. ליד עמדו בחורה בשם רדינה ובעלה אריק – הילדים שלהם היו אצלנו באותו רגע. לכן אשתי הלכה למקלט הזה, כיוון שסוכם מראש עם אריק, אבא של שתי הילדות, שבמקרה של אזעקה נביא את הילדים למקלט הזה, כדי שהוא ידע בוודאות היכן נמצאות הבנות שלו ולא יחפש אותן תחת התקפה.

כשניגשתי, כבר ראיתי שלא נתנו להם להיכנס. בכניסה עמדו שלושה אנשים: טטיאנה ומשפחת רבינוביץ' – אנה וגריגורי. ניסיתי להסביר שזה לא מקלט פרטי אלא ציבורי, ואז אנה רבינוביץ' ענתה שזה "המקלט שלהם", ושהיא ממליצה לנו ללכת ל"מקלט שלנו". שאלתי מה ההבדל, והיא אמרה: "אין מקום". כששאלתי – ומה אם יגיעו אנשים מהרחוב? היא ענתה: "זה משהו אחר לגמרי", למרות שלפי מה ששמעתי מאוחר יותר, הם ניסו לגרש גם אישה אחרת באותו לילה כי היא "מהרחוב".

טטיאנה, עמדה לידם וחייכה בגיחוך, כשצפתה בילדים בוכים. הבת שלנו אמינה בכתה, וגם הילדה אוליביה, שהייתה בזרועות של רדינה, התחילה לבכות. באותו רגע נשמעה אזעקה שנייה. לא רצינו להחמיר את העימות וברחנו במהירות יחד עם רדינה והילדים שלה לכיוון כניסה אחרת של מקלט.

כל זה התרחש תוך כדי בכי של ילדים. במקום להיכנס למקלט ולהיות מוגנים, נאלצנו לחפש מקום אחר, כיוון שלא אפשרו לנו להיכנס – למרות הסכנה הברורה וקיומם של ילדים קטנים.

מעיריית אשדוד הגיבו:

זהו אירוע מקומם מאוד, מכעיס שאין לו מקום בעם ישראל ובעיר אשדוד, בוודאי לא כשהדברים נוגעים לשמירה והצלת חיים. מדובר במקלט ציבורי שאמור לשרת את כולם. לאיש אין עליו חזקה ולא סמכות לקבוע מי ייכנס ומי לא. הדירים קיבלו קנס מהעירייה שתפעל בחומרה מול כל מקרה כזה בתקווה שלא יחזור על עצמו