״אני אוהב אותך כמו בן״: הקשר הנדיר בין יחיאל לסרי לשמואל דוד שנמשך כבר יותר משני עשורים
הוא הגיע לעיריית אשדוד כמעט במקרה, בלי היכרות מוקדמת ובלי קשרים, ומאז הפך לאדם הקרוב ביותר לראש העיר ד״ר יחיאל לסרי ולאחת הדמויות המזוהות עם העירייה. ממערכת הבחירות ההיסטורית של 2008, דרך המלחמות והלילות בחמ״ל ועד לעמידה בראש מערך ההסברה העירוני – סיפורו של שמואל דוד הוא קודם כול סיפור על נאמנות נדירה. רגע לפני ראש השנה, אמירה אחת של לסרי מעל דוכן מועצת העיר חשפה עד כמה עמוק הקשר ביניהם: ״אני אוהב אותך כמו בן״
לא סתם אומרים על שמואל דוד שהוא האיש הקרוב ביותר לד״ר יחיאל לסרי.
בעולם הפוליטי זו אינה אמירה קטנה. אמון נבנה בו לאט, ולעיתים מתפרק מהר מאוד. העומס עצום, הלחצים בלתי פוסקים, וההבדל בין מי שנמצא בסביבה לבין מי שבאמת נמצא לצדך מתגלה דווקא ברגעים הפחות נוחים.
שמואל דוד היה שם כמעט בכולם.
ברגעים הקשים, בשמחות הגדולות, במערכות הבחירות, בשגרה ובחירום. ביום ובלילה, כשהמצלמות פעלו וגם הרבה אחרי שכובו.
כבר יותר משני עשורים.
הכול התחיל בכרזה
כדי להבין איך הגיע שמואל דוד למקום שבו הוא נמצא היום, צריך לחזור לאוקטובר 2000. ישראל כולה נשאה אז את עיניה צפונה, אל הר דוב. שמותיהם של בני אברהם, עדי אביטן ועומר סואעד זכרונם לברכה, היו בכותרות לאחר שנחטפו בידי חיזבאללה.
מכללת ספיר יצאה בקמפיין ציבורי למען השבתם, ואת אחת הכרזות שליוו אותו עיצב סטודנט צעיר בחוג לתקשורת - שמואל דוד.
הוא לא יכול היה לדעת אז שהיכולת לקחת אירוע מורכב וכבד, לזקק אותו למסר ברור ולהניח אותו מול עיני הציבור תהפוך בהמשך לחלק מרכזי מחייו המקצועיים.
כבר בתקופת הלימודים היה דוד דמות בולטת בקמפוס. הוא היה פעיל באגודת הסטודנטים, אחראי על תחום הפרסום ונמנה עם מקימי עיתון הסטודנטים "ספירלה". באותן שנים, כשהעיתונות המודפסת עוד הייתה בשיא כוחה, הוא אפילו עסק בדוגמנות והופיע בעיתוני סוף השבוע הארציים - פרק שהוא לא מרבה לדבר עליו היום, אבל כזה שמזכיר שהאיש שמבלה כיום את רוב זמנו מאחורי המצלמות ידע פעם היטב גם איך זה מרגיש לעמוד מולן.
לאחר הלימודים השתלב במשרד פרסום, והמסלול המקצועי שלו נראה ברור. אלא שאז החיים שינו כיוון.
אשתו רוית הייתה בהיריון עם תאומות. בני הזוג, שהתגוררו במרכז הארץ, החליטו לחזור הביתה - לאשדוד.
ראיון אחד ששינה הכול
.
במהלך חיפושיו אחר עבודה נודע לדוד כי ד״ר יחיאל לסרי, שכיהן אז כממלא מקום ראש העיר, מחפש עוזר.
לא הייתה ביניהם היכרות מוקדמת. לא קשרים ולא אדם שסידר את הפגישה. דוד הגיע לראיון - והתקבל.
ב-1 בינואר 2005 הוא נכנס בשערי עיריית אשדוד.
איש מהם כנראה לא שיער אז עד כמה משמעותי יהיה אותו מפגש.
שלוש שנים מאוחר יותר הגיעה מערכת הבחירות של 2008. מול לסרי התמודד ראש העיר הוותיק צבי צילקר ז"ל, מי שכיהן במשך שנים ארוכות והיה מזוהה עם אשדוד כמעט יותר מכל דמות פוליטית אחרת.
דוד היה לצד לסרי מהיום הראשון. הוא היה מעורב, דומיננטי ובעיקר האמין בניצחון גם כשהדרך אליו נראתה קשה מאוד.
גם כשהמספרים היו גבוליים וגם כשמסביב היו מי שסברו שהחלפת השלטון כמעט בלתי אפשרית, הוא לא ויתר על האמונה שזה יכול לקרות.
ואז הגיע הניצחון ההיסטורי של לסרי.
מאותו רגע מערכת היחסים בין השניים רק הלכה והעמיקה. דוד הפך במשך השנים לא רק לדובר ולאיש מקצוע הנמצא לצד ראש העיר, אלא לאחד האנשים הקרובים אליו ביותר. גם משפחת לסרי קיבלה אותו בחום, והוא היה נוכח ברגעים הקשים ובשמחות הגדולות.
אחד מהם.
״אוהב אותך כמו בן״
לפני ימים אחדים קיבלה מערכת היחסים הזו ביטוי פומבי ומרגש.
מעל דוכן מועצת העיר דיבר ד״ר יחיאל לסרי על שמואל דוד ואמר כי הוא אוהב אותו ״כמו בן״.
זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה ראש העיר מבטא את הקשר המיוחד ביניהם, אבל אחרי יותר משני עשורים משותפים, למילים האלה היה משקל אחר.
לסרי הוא גם בין היחידים שיודעים באמת מה מסתתר מאחורי התפקיד: השעות, הטלפונים, הלחצים, האירועים שלא מסתיימים כשהעירייה נסגרת והצורך להיות זמין כמעט בכל רגע.
והדבר המפתיע הוא שאחרי כל השנים האלה, האנרגיה כמעט לא השתנתה.
מי שמכיר את דוד מקרוב מספר על דאגה כמעט בלתי פוסקת לראש העיר ועל מחויבות שקשה לכמת בשעות עבודה. לצד הקרבה האישית, הוא הקפיד לאורך השנים להפריד בין החברות לבין העבודה. הקרבה ללסרי לא הפכה, מבחינתו, למסלול לקבלת הנחות או זכויות יתר.
את התפיסה שלו הוא מסכם במשפט שחזר עליו לאורך השנים: ״לעבוד לצד ראש עיר גדולה זו עבודה מסביב לשעון וכבוד ענק. השעה אינה פונקציה״.
ואז הגיעו המלחמות
אם בשגרה דוברות עירונית היא עבודה תובענית, בתקופות חירום באשדוד היא הופכת למשהו אחר לחלוטין.
העיר מצאה את עצמה פעם אחר פעם תחת ירי. אזעקות, נפילות, לחץ ציבורי ושמועות שרצות ברשתות בתוך שניות. בתוך כל אלה יש מאות אלפי תושבים שמבקשים תשובה לשאלה פשוטה: מה קורה עכשיו?
בכל אחד מסבבי הלחימה שמואל דוד היה שם.
מעדכן, בודק, מתקן מידע שגוי, מוציא הודעות ומנסה לוודא שהמידע שמגיע לתושבים יהיה מדויק ומהיר ככל האפשר.
במשברים יש אנשים שמעדיפים להתרחק מהחזית התקשורתית. דוד עשה את ההפך. הוא עמד מקדימה, בפנים גלויות, גם כשהשאלות היו קשות והביקורת הייתה חריפה.
הניסיון שצבר הפך אותו עם השנים לאחד מאנשי ההסברה המזוהים עם תחום החירום ברשויות המקומיות. הוא הוזמן לכנסים ארציים של פיקוד העורף והעביר הרצאות שבהן הציג את עבודת ההסברה של אשדוד ואת החשיבות של בניית אמון בין רשות מקומית לתושביה עוד לפני שהמשבר מתחיל.
עיתונאי ששולח שאילתה לא מדויקת כבר יודע
.
גם אנחנו, אנשי התקשורת, מכירים צד נוסף שלו.
מי ששולח לשמואל דוד שאילתה המבוססת, לדעתו, על נתונים לא מדויקים, יודע בדרך כלל מה יקרה בהמשך: עוד לפני התגובה הרשמית תגיע שיחת הטלפון.
ולעיתים היא תהיה ארוכה.
אחריה תגיע תגובה מפורטת, מנומקת, מלאה במספרים, בעובדות ובנתונים.
אחרי כל כך הרבה שנים הוא מכיר את אשדוד כמעט מכל כיוון: את האגפים, את האנשים, את השכונות, את ההיסטוריה של החלטות העירייה ואת הסיפורים שמאחורי חלק גדול מהנושאים שעולים לסדר היום. הניסיון הזה מאפשר לו לייצר חומרים במהירות ובכמות שקשה להתעלם ממנה.
הרבה מעבר להגדרת התפקיד
.
בתוך העירייה עצמה תפקידו כבר מזמן אינו מסתכם בהוצאת הודעות לתקשורת.
לאורך השנים הוא הפך לכתובת גם בנושאים שאין בינם לבין דוברות כמעט דבר - מבעיה במרחב הציבורי ועד מקרים אישיים של תושבים הזקוקים לעזרה.
חלק מהדברים האלה לעולם לא מגיעים לתקשורת.
לצד הקרבה לראש העיר, הוא מקפיד שלא לעקוף את מנהלי היחידות ולשמור על מעמדם המקצועי. לאורך השנים נבנו סביבו מערכות יחסים קרובות עם גורמים רבים בעירייה, ובהם מנכ״ל העירייה אילן בן עדי ויו״ר ועד העובדים איריס נפתלי.
כשאשדוד הגיעה לאמריקה
אחת התחנות המעניינות בקריירה שלו התרחשה הרחק מאשדוד.
דוד נבחר על ידי שגרירות ארצות הברית להשתתף בתוכנית המנהיגות הבין-לאומית IVLP של משרד החוץ האמריקאי, כנציג מישראל, לצד משתתפים ממדינות שונות בעולם.
במהלך ערב גאלה בקליפורניה קיבל כל משתתף זמן קצר להציג את עצמו ואת המקום שממנו הגיע.
דוד ניצל את הזמן כדי לדבר, כמובן, על אשדוד.
״שמחתי שבסוף הערב כולם הכירו את אשדוד״, הוא מספר, ״ונותרתי ללא כרטיסי ביקור״.
אנקדוטה קטנה, אבל כזו שמספרת לא מעט על האיש.
חיכה לתורו
גם בתוך מערך הדוברות העירוני עשה דוד דרך ארוכה.
לצדו פעל במשך שנים דובר העירייה הוותיק אדי בן חמו. למרות מעמדו והקרבה לראש העיר, דוד הקפיד לשמור על מקומו ועל סמכויותיו של בן חמו כל עוד כיהן בתפקיד.
כשבן חמו פרש, הגיע תורו של דוד לעמוד בראש מערך ההסברה העירוני.
כיום הוא מנהל את מערך הדוברות וההסברה של אשדוד, לרבות פעילות הדיגיטל - תפקיד שנראה כמעט כהמשך טבעי למסלול שהחל עשרות שנים קודם לכן עם אותה כרזה במכללת ספיר.
ויש גם בית
מאחורי הקצב הזה נמצאת משפחה שחיה איתו במשך שנים.
אשתו רוית רואת חשבון, ושתי בנותיהם התאומות גדלו לתוך מציאות שבה אבא יכול לצאת לאירוע ולא לדעת מתי יחזור. כיום שתיהן קצינות בדרגת סגן בצה״ל וממלאות תפקידים מאתגרים.
בתקופות הלחימה המשמעות של העבודה הייתה ברורה במיוחד. בזמן שהוא נשאר שעות ארוכות במערך החירום העירוני, המשפחה נאלצה לא פעם להחזיק את הבית והעורף לבדה.
והיא המשיכה לתת לו את הגב.
בסוף, זה הבית
.
אפשר לדבר על מקצועיות, ניסיון, קשרים, תפוקה ויכולת לעבוד תחת לחץ. אבל קשה להסביר 22 שנות מסירות רק באמצעות כישרון מקצועי.
מתחת לכל אלה נמצא משהו בסיסי יותר: אהבה למקום.
שמואל דוד אוהב את אשדוד. הוא מאמין בעיר, בתושבים שלה, במוסדות שלה ובמה שהיא יכולה להיות. גם מי שחולק לעיתים על התשובות שלו או על מדיניות העירייה מתקשה לפספס את העובדה שכשהוא מדבר על אשדוד, הוא לא מתייחס אליה כאל עוד לקוח שעליו צריך להגן.
הוא מדבר על הבית שלו.
יותר משני עשורים חלפו מאז אותו ראיון עבודה שאליו הגיע כמעט במקרה. אשדוד גדלה והשתנתה, עברה מערכות בחירות, משברים ביטחוניים, מלחמות, מחלוקות וגם לא מעט רגעים של הישגים ושמחה.
ולצדו של ד״ר יחיאל לסרי נשאר כל השנים אותו אדם.
בעולם הפוליטי, אולי יותר מבכל עולם אחר, 22 שנים של נאמנות הן כמעט נצח.
ולכן, כאשר ראש עיריית אשדוד עמד לאחרונה מעל דוכן המועצה ואמר על האיש שנמצא לצדו כל השנים שהוא אוהב אותו ״כמו בן״, זו לא הייתה עוד מחמאה לפרוטוקול.
מאחוריה היו יותר משני עשורים של חיים משותפים כמעט מדי יום.
ולקראת השנה החדשה, אולי דווקא הרגע הקטן הזה מספר את הסיפור כולו.
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
