כאשר עמית התקשר אליי, הבנתי שהוא כבר השלים והבין שמשפחתו מתפרקת. הוא ניסה לשדר ביטחון, ניתוק רגשי, התעסקות עניינית בנושא.

עמית סיפר לי באריכות על מעלליה של אשתו ורד. אני יודע הכל, הוא סיכם את המידע שברשותו. "אתן לך מקומות, תאריכים ושעות של המפגשים של ורד והבוס שלה. היא חושבת שאני מטומטם, אבל צפויה לה הפתעה. גם לה ולבוס שלה. וגם לאשתו".

"אגב", הוא הוסיף, "יש לי את הטלפון במשרד של אשתו. מבחינתי החקירה ממש סגורה".

עמית תיאר לי במהלך השיחה כיצד ורד "התעקשה" בלי סיבה מובנת, לא למחוק את שרשור ההודעות שלה ושל הבוס שלה ובידיעה שהטלפון שלה נגיש לעמית בכל רגע, זה היה נראה כאילו היא ממש רוצה להיתפס. או שהיא פשוט לא חכמה בלשון המעטה.

עמית היה צריך דו"ח חקירה מסודר ומגובה בראיות, צילומים ותמונות. החשיבות הגדולה של דו"ח החקירה תגיע לכשיתחיל תהליך הפרידה.

המידע של עמית היה מדויק וממוקד. צוות המעקב הגיע עם ורד לכל המפגשים עם הבוס שלה, בצימר רומנטי ודיסקרטי באחד המושבים באזור נתב"ג. השניים הרבו לבלות והיה נראה שהם חיים בעולם משלהם, לא זהירים ומתנהלים כחסינים. לעיתים היה נראה שדווקא הבוס מגלה קצת ערנות לסביבה, אולי מתוך חשש מאשתו או מהידיעה שאם ייתפס, הוא גם מסתבך עם עניין "ההתעסקות" עם עובדת שלו.

כעבור שלושה שבועות של חקירה, היו ברשותנו צילומים ותמונות על ארבעה מפגשים חמים ולוהטים של ורד והבוס שלה. דו"ח חקירה מפורט הועבר לעמית ולבקשתו עותק נוסף נשלח לעורכת הדין שלו.

עמית סיים את השיחה איתי בבקשה להכין עותק נוסף, "אני לא שמח על צעד כזה", הוא אמר לי, "אבל אולי אאלץ להעביר עותק לאשתו של הבוס. הכל תלוי בהתפתחויות של תהליך הפרידה, אם תהיה מלחמה... אני מגיע מוכן". 

הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי. שמות הדמויות, כמו גם פרטים נוספים, שונו בכדי למנוע את חשיפת המעורבים. גולן פנחס, חוקר פרטי, הוא בעל משרד "ים החקירות"