דניאל קראיף רק בת 26 וכבר כובשת במות וגם את קיסריה
10.02.17 / 21:12
כשקובי הזמין אותה להיות הצלע הנשית של להקת "טיפקס" היא הייתה בטיול בהודו. אז, היא לא ידעה שהחיים שלה עומדים להשתנות. בגיל 26 דניאל קריאף משתולים (ואשדוד, לפני כן) כבר 'עשתה את קיסריה' ומניותיה כזמרת ופרפורמרית נמצאות השנה בעליה גם בעמדת הסולנית. אבל עוד הרבה יותר משמחת אותה העובדה שאחותה הקטנה, הילה, שנפצעה בקיץ באורח קשה מאוד בתאונת דרכים ביציאה מהמושב, כבר נושמת בכוחות עצמה
כתבתה של שרה שוורץ -כאן דרום
את דניאל קריאף אני פוגשת בבית קפה תל אביבי. היא לגמרי רגועה ביחס למי שהולכת להופיע בערב באחד מהמקומות הנחשבים במוזיקה הישראלית –מועדון ה"זאפה" בתל-אביב. אולי זה בגלל הילדות הפשוטה בדרום והביקורים התכופים אצל אחותה הילה בבית החולים 'תל השומר' שמשאירים אותה מחוברת לקרקע.
על הקריירה המוזיקלית היא מלכתחילה מספרת בצניעות: "זה חוק המספרים הגדולים. גם אם יגידו לך עשרות פעמים לא, בסוף יגיע כן". נראה שילדת הפלא מ"רימון" כובשת לאחרונה כל במה אפשרית בישראל ומעוררת עניין עם הדיסק שהוציאה באמצעות מימון המונים ("הד-סטארט"), אפילו בקצה השני של העולם. "זה קטע, מתחילים לשמוע מוזיקה ישראלית באפריקה. זה כל כך משמח".
קריאף נולדה בפרדס כץ להוריה, דורית וששי, אחות לליאור בת 20, הילה בת 16 וחצי ושי בן ה-9. היא למדה בבית הספר היסודי "חופית" באשדוד ובהמשך, עם המעבר של המשפחה למושב שתולים, ליד (גן יבנה), המשיכה בתיכון האזורי של המועצה האזורית באר טוביה. כבר בגיל 19 השתתפה בתחרות הכישרונות הטלוויזיונית "כוכב נולד" עם השיר "עניין של זמן".
מתי התחלת לגלות עניין במוזיקה?
קריאף: "את האהבה שלי למוזיקה גיליתי בבית הספא היסודי במהלך שיעור נגינה בכלי הקשה. ותוך כדי לימוד המקצבים והלחנים. גילתי גם את עניין השירה".
שיעורי המוזיקה עליהם דניאל מדברת, התקיימו במסגרת פרויקט 'קרן קרב' בבית הספר בליווי המורה צביקה דרכמן. כך, לדבריה, התוודעה בפעם הראשונה, למעשה, ליכולותיה בתחום.
היא מעידה על עצמה שהייתה ילדה נחושה ועקשנית, גם כשהחברים מהכיתה לא הבינו לגמרי מה היא עושה. "הייתי לגמרי אאוטסיידרית", היא אומרת. "גם ההורים שלי חשבו שהתהפך לי המוח עם כל שיגעון המוזיקה. אבל היום כשהם רואים כמה אני בטוחה במה שאני עושה, הם מבינים ותומכים בלי סוף".
דניאל היא הבת הבכורה. אמה היא אמנית שעובדת עם ילדים ולאביה יש חנות צבעים ברובע ו' באשדוד.
"אני מבינה שיש לי זכות גדולה לעבוד במה שאני באמת אוהבת ולהתפרנס מזה", מוסיפה קריאף. "כדי להגיע למקום הזה צריך לעבוד קשה".
היא לא רק מדברת על עבודה קשה. אחרי שלוש שנות לימודים בבית הספר למוזיקה "רימון" שבו הכירה את יהודה עדר, מי שלימים דאג לקשר בינה לבין סולן להקת "טיפקס" - קובי אוז.
איזו תלמידה היית ב"רימון"?
"אהבתי את הלימודים, והייתי גם תלמידה טובה, אבל אני בחורה היפראקטיבית, אז פחות התחברתי לכל הקטע העיוני. כשהיו תחרויות של כתיבה יוצרת והופעות עצמאיות, ניצלתי כל הזדמנות".
בדרך זו היא הכירה אנשי מקצוע ואמנים מוערכים כמו דין-דין אביב, יהודה עדר ואירית סלע. "תמיד הייתי זו שמכירים אותה, אבל תמיד גם הייתי קצת אאוט, בלי יותר מידי חברים. זה נובע לדעתי מחוסר ביטחון. גם היום ברגע שמסתיימת הופעה עם 'טיפקס' אני בורחת מהבמה. הייתי רוצה להישאר עוד עם הקהל, לדבר איתם. אני עובדת על זה ולאט לאט זה משתפר".
אולי הבריחה הזאת נובעת מלקחי העבר, שלימדו אותה שלא תמיד הדברים מסתדרים כמו שהייתה רוצה ושהשינויים יכולים לקרות גם ברגע האחרון. קריאף כבר הייתה על הדרך הבטוחה להצלחה, כשהייתה שותפה בלהקה בשם "בלאק גורו" שהוציאה אלבום בכורה – שהוקלט בסנגל, אפריקה - ועם סיבוב הופעות שעמד על הפרק.
מה זה 'בלאק גורו"?
"להקה מיוחדת שהקים בן הזוג שלי דאז, בן אילון. עשינו מוזיקת גרוב עם השפעות אפריקאיות. הוצאנו כבר את האלבום והכול היה מוכן, אבל אז בן ואני נפרדנו, וכל העניין התפרק. זה לא היה פשוט בכלל. אחרי תקופה מסוימת הבנתי שצריך לבנות הכול מהתחלה. בדיעבד, זאת הייתה מתנה אדירה. אני רואה את זה כהכנה למה שקרה אחר כך בחוץ".
למרות ההכנה שהיא מדברת עליה, שום דבר לא יכול היה להכין אותה למציאות שבה קובי אוז יסכים לבקשתה להקליט אתו שיר שכתבה. קריאף לא דמיינה את הרגע בו אמן כדוגמתו, אשר ידוע ביחסו למילה הכתובה ולבחינה מדוקדקת של טקסטים, יסכים להגיע לדירה שלה ולהקליט שיר שלימים יצא בדיסק הפרטי שלה עליו היא עובדת בימים אלו. אבל זה מה שקרה.
לאחר כמה חודשים, היא קיבלה הזמנה לפרויקט שיזם אוז בשם 'חלום בעקבותיך', שירים של אריק איינשטיין וזמרים ישראלים נוספים, בעיבודים אתניים שלו. "הדיסק הוא לקט של הופעות סלון. מה שקרה זה שקובי פשוט שאל אותי אם אני רוצה לעשות קולות רקע. ברור שמיד הסכמתי".
החיבור בין השניים לא מסתכם כאן. לאחר יציאת האלבום, הוזמנה קריאף לשמש כזמרת הקבועה של להקת "טיפקס" עת האיחוד ההיסטורי באפריל 2014. אלא שבאותה תקופה היא כלל לא הייתה בארץ. "הייתי באמצע הטיול הגדול שלי בהודו, לבד, ופתאום קיבלתי הודעה על האיחוד של "טיפקס", עם הזמנה להיות חלק מהדבר הגדול הזה". באותו רגע ארזה קריאף את התרמיל וחזרה ארצה.
כיום, כשנתיים וחצי לאחר אותה הזמנה, היא מופיעה עם שאר שמונת חברי הלהקה בסבב הופעות לרגל האיחוד. לאחר 10 שנים בהן הלהקה האגדית ירדה למחתרת, ארבעת חברי ההרכב המקורי חזרו לבמות, כשאליהם מצטרפים חמישה חברים חדשים.
איך החיבור שלך עם קובי אוז?
"קובי הוא אדם מדויק, הוא קלט אותי מיד. איך שפתחתי את הפה הוא הבין מאיפה באתי, את ההשפעות מאפריקה ומהמזרח שספגתי במהלך ההקלטות בסנגל.הסאונד והגרוב שלי כבר היו מאוד מגובשים בתקופה הזאת, ועדיין, להוציא ממני את "מי כאן הפרובינציאל"? (שיר בביצועם של קריאף ואוז) זה שיר שקשה מאוד לשיר אותו, ווקאלית. גם הדמות עצמה בשיר – זה לגמרי משחק".
השיר, שמדבר על אישה בעולם הגדול של הזוהר והתהילה, שמאבדת את זהותה כדי להיות חלק מהתעשייה, רחוק מאוד מדמותה של דניאל, שנשארת נאמנה לעצמה ומפתחת לאט ובזהירות קריירת סולו. "אני מדברת על פריצה ופנייה לקהל הרחב כ'דניאל קריאף' שיכירו אותי לא רק בתור 'הזמרת ששרה עם".
והחיבור עם הדרום בכלל ואשדוד בפרט?
"אני מתה על אשדוד, מאוד אוהבת את העיר הזו. את הים במיוחד, אני לגמרי ילדת ים, וגולשת לשעבר. אוהבת את האנשים והקיבוץ גלויות, ואת הערסים... אני ערסית! חברים מהתחום קוראים לי הערסית ממאדים".
אל תפלו במלכודת, דניאל היא לא מישהי שאפשר להכניס למשבצת. אולי זה בגלל השילוב המיוחד בין שמלה מנומרת על במת קיסריה, ומצד שני הקפדה על תזונה בריאה ויוגה. את ביתה מעטרים עשרות עציצים וקקטוסים. "זו הקטע שלי.יש נשים שהולכות לשופינג, אני הולכת למשתלה ובום 1,000 שקל".
חיוך עצוב
על כביש 4 המחבר בין בית הוריה בשתולים, לבית הזמני בתל אביב, העיר אליה עברה ב-2015, תוכלו לזהות אותה לגמרי בקלות. רכב הרנו שברשותה מעוטר בשלל ציורים יוצאי דופן, מתוצרת בית, שלה ושל אחיה. "אני יודעת שזה שונה. אבל זה מגניב, זו מי שאני. בתל-אביב זה יותר קל להיות אחר, כי יש לגיטימציה להוציא את מי שאתה. ללבוש את האומנות שלך וללכת עם השונות שבך עד הסוף. אני חושבת שדווקא בפריפריה שבה כולם לכאורה נראים אותו דבר זה מגניב לשמור על עצמך ומי שאתה. ואם יש תגובות ומבטים? אז מה, תחייך. זה מי שאתה".
דניאל מקפידה לשמור על חיוך, כזה שאינו מסגיר את הסיבה לביקורים היום-יומיים שלה, זה חצי שנה, אצל אחותה הקטנה, הילה, בבית החולים תל השומר. בדברה על אחותה, דניאל בוררת מילים. מהססת. קולה רועד. חשוב לה שיכירו את הילה כפי שהיא מכירה אותה על שלל המיוחדות שבה ולא בתור הילדה שנפצעה קשה מאוד באותה תאונה ביציאה מהמושב.
התאונה אירעה בבוקר יום שלישי, 2 באוגוסט 2016, ימי החופש הגדול. הילה קריאף, רכבה על אופניה מהבית בשתולים, לכיוון מקום עבודתה במשחקיה לילדים במרכז הקניות בעד הלום. ביציאה מהמושב, הגיח ממול רכב ופגע בה בעוצמה רבה. הילה נפצעה באורח קשה מאוד והובהלה לאחר החייאה לבית החולים שיבא תל השומר.כתבה על התאונה של הילה
"הילה תחזור אלינו"ספרי לי על הילה, איזו ילדה היא?
"הילה היא ילדה של ערכים, דבקות במטרה ועקשנות. עד לתאונה, הייתה פעילה בתנועות נוער וחיפשה איפה אפשר להשפיע ולשנות. עם כל זה שהיא הייתה בגיל שהכי אכפת לך מה חושבים עליך ושרק מתרכזים בחיצוניות ובמותגים – דווקא ממנה למדתי צניעות".
לאורך שנים הילה מחוברת לעולם הספורט ולומדת ריקוד באופן מקצועי. "כשהיא הייתה רוקדת, היא הייתה הכי גרוב. היפ-הופ אמיתי. לא היה אכפת לה לרקוד מקדימה, שיראו אותה. היא תמיד רקדה לעצמה בשורה האחורית ועם חיוך ענקי. השראה בעייני".
איפה הידיעה על התאונה תופסת אותך ?
"זה היה ביום שבו הייתי בפארק הכי יפה בפורטוגל", היא משחזרת. "חיפשו אותי כל היום. הייתי בלי חיבור לאינטרנט וכששמעתי מה קרה, היה ברור לי שאני חוזרת לארץ. לא לגמרי הבנתי כמה המצב חמור בהתחלה. מצאו אותה ללא דופק וללא נשימה. היא קיבלה במקום החייאה, והיא חזרה לחיים. כל הגוף שלה היה חבלות, אך הפגיעה הקשה ביותר היא בראש".
מאז ועד היום קריאף מתעדת בכל רגע נתון את הילה. "כשהיא תתעורר אני רוצה שהיא תראה איזו דרך מטורפת היא עשתה. היום היא נראית הרבה יותר טוב ממה שהייתה אחרי התאונה".
לאורך כל הדרך, המשפחה דואגת להיות שם. לעטוף את הילה באנרגיות חיוביות ולשמוח על כל שינוי בתפקוד. ויש גם בשורות טובות: "היא מגיבה לכאב. הגוף שלה חזק, הלב עובד, היא נושמת כבר לבד".
לפני כחודש, דניאל השמיעה לאחותה שיר חדש, שעליו היא עובדת. "שרתי לה אותו בקול והיא חייכה לי בצורה ברורה ומאז זה חוזר מדי פעם. אני יכולה להגיד באופן חד משמעי שזה חיוך. אנחנו מאמינים ובטוחים בהחלמה שלה ושיש דברים שהם נסתרים מהעין ומההבנה שלנו כבני אדם. דברים שהם לא מדעיים ולא רפואיים וכנגד כל הסיכויים היבשים – הילה תחזור אלינו".
אז מצפים לנס?
בשלב הזה בראיון דניאל ממש רועדת. "אנשים שקוראים היום על אסונות בעיתון מדפדפים ועוברים לסדר היום". הקטל בכבישים מחמיר בשנים האחרונות, ומספר הנפגעים עולה משנה לשנה. הנתונים האלו מעלים דאגה אצל כולנו, אך אם תשאלו את דניאל מדובר בחוסר כבוד והערכה לחיי אדם.
לפני כחודש הייתה זו היא עצמה שהוגדרה 'כנפגעת תאונת דרכים'. "בערב השנה החדשה הייתי בדרך להופעה עם "טיפקס" אצל גורי אלפי, וכשעברתי במעבר חצייה פגע בי אופנוע. אושפזתי לכמה ימים בבית החולים וולפסון עם חבלות. דברים כאלה קורים כל הזמן. אנשים ממהרים ומתעסקים המון בפלאפונים. זה זלזול בערך החיים".
דניאל, סיכום ביניים שלך.
"המצב הזה הוביל אותי להכרת הטוב, להבין שמה שיש לנו בחיים הוא לא ברור מאליו. וצריך להעריך כל דבר פשוט. היום אני משתדלת לעשות טוב ולהפיץ טוב. המוזיקה היא דרך ואמצעי. מי שרוצה לעקוב אחרי המוזיקה שלי מוזמן לעשות זאת דרך הפייסבוק שלי - Daniel Sun Krief דניאל קריאף".
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
