"עליתי לארץ מרוסיה בגיל 4 בהתחלה הגעתי לרחובות ומשנת 91 אני באשדוד", מספר יבגני על עצמו על הדרך שעשה עד שהגיע לעיר לפני יותר מ- 26 שנה.

"אני מכיר את אשדוד מצויו ממש כמו את כף ידי, ומאד אוהב את העיר, היא קרובה למרכז, יש ים נהדר, יש לי כאן חברים, זה כבר ממש הבית שלי", מספר יבגני. "כל החיים שלי באשדוד, אני לא אעזוב כאן", הוא מראה זיקה גדולה לעיר.

יבגני למד בבית ספר היסודי, אמירים ומשם המשיך מקיף ג' ומשם יצא למסלול עתודה רפואה.

"ידעתי ב100% שאני רוצה להיות רופא העדפתי לשרת כרופא בצבא כי ידעתי שזה מה שאני רוצה. אני חושב שבכל מקרה עושים 3 שנים, אז עדיף לעשות אותן כרופא שנתיים קבע, ואז להחליט מה אני רוצה לעשות עם עצמי, אני בין הבודדים שכן מרוצה מהתפקיד שלי אני חושב", אומר יבגני על המסלול הצבאי שעשה.

איך הגעת לתחום הרפואה?

"גדלתי בבית שמדברים  בו רפואה, השיח היה סביב זה כל הזמן, שני ההורים שלי רופאים וגדלתי לתוך זה, זה כל מה שהכרתי ואני חי את זה.

אמא שלי פסיכיאטרית ואבא רופא כללי ומתעסק בדיקור סיני . אח שלי בן 20  נחשב כספורטאי פעיל בצבא, הוא מתאבק. גם אני בהתחלה התלבטתי אם לעשות את זה גם כי עסקתי בהתאבקות אבל החלטתי עתודה".

ספר קצת איך נראה מסלול של חייל שהולך היישר מהלימודים לעתודה.

המסלול של התואר הוא 6 שנים, אותם למדתי באוניברסיטת ת"א.  התחלתי ללמוד ב-2004, ועשיתי סטאז' בנהריה בבית חולים גליל מערבי, בוא נגיד בעדינות שהגעתי למקום (בית החולים בנהריה) שהוא לא כזה מבוקש, אבל היה לי מאד כיף שם, בכלל אני רואה דברים כחוויה.

"התקופה הכי טובה בחיים זה להיות סטודנט, אז ככל שזה יותר ארוך זה יותר כיף. התוכן זה הדבר הכי מרתק ומדהים, מתעסק עם אנשים ומבינים איך דברים עובדים ואיך לטפל בזה, התחום כ"כ רחב ואפשר למצוא המון תחומים שונים לעסוק בהם, יש הרבה אופציות וזה מרתק. ההורים מאוד רצו שאהיה רופא וכמובן שמחו שאני הולך בדרכם".

ואחרי סיום הלימודים, איך הגעת לתפקיד הנוכחי שלך בצבא?

"אחרי סיום הלימודים שובצתי בגבעתי בגדוד רותם, שנה ו-9 חודשים, היינו בחברון ונהרג לי חייל בסוכות 2013 והייתי גם בצוק איתן ואחרי זה החלפתי לתפקיד הבא, לזיקים".

"הגעתי בנובמבר 2014 לבא"ח זיקים, הייתי שם מפקד מרפאה ואני אקדים לומר שזה המקום הכי טוב בצבא, יש לי חברים רופאים בכל מקום ואני חושב שמבחינת יחס של מפקדים לאנשים ויחס בניהם זה המקום הכי טוב בצה"ל ללא ספק.

הייתי מפקד מרפאה, ואז יצאתי להיות קצין רפואה של החטיבה כבר שנה ו-3 חודשים. יש תחתיי 4 גדודים, בא"ח זיקים ובה"ד 16 שעושה הדרכות להמון כוחות מילואים מבחינת חילוץ אב"ח וכו, אני אחראי על הרפואה של הכל בגדוד.

אתה זוכר מקרה מיוחד שקרה לך בשירות?

"בחברון תפסנו קו ויש דבר שנקרא חריג, אם מגיע אוכלוסיה גדולה של ערבים/יהודים זה חריג ויש כוננות גבוהה. בסוכות הייתה כוננות כי היו אמורים להגיע כ- 70 אלף למערת המכפלה, ואנחנו היינו במקום הכי מסוכן כדי לשמור עליהם.

פתאום שמעתי בקשר שיש פצוע אמת, שמעתי צעקות של הסמג"ד והוא נפטר 30 שניות לפני שהגעתי לא היה כבר מה לעשות. זה היה מתסכל ומאד קשה מבחינה אישית ומבחינת הגדוד".

מקרה נוסף שזכור ליבגני קרה לפני פחות משלוש שנים, "אוגוסט 2014 מבצע צוק איתן, גדוד רותם נכנס לעזה ואני נכנסתי יחד עם הכוחות לשם לקלוט פצועים, היו 6 פצועים, האזרח הראשון שנהרג אז אנחנו טיפלנו בו והוא נהרג מירי של טילים ופצמרים.

היה אירוע שנפל פצמר ליד חיילים ולא התפוצץ, פחדתי והיה מדאיג אבל הייתי כמו כולם, בפנים עם כל הגדוד.

איך נראה סדר היום של קצין שאחראי על הרפואה כמוך?

"אני בדרך כלל במפח"ט בבה"ד 16, אבל אני נוסע הרבה בין הגדודים. בבא"ח כולם במקום אחד, בגדוד יש יותר בלגן כי עוברים כל היום ממקום למקום, יותר עבודה שוטפת ולא צפויה אז הטיפול קצת נפגע בגדודים לפעמיים.

איך מתסדרים עם תפקיד תובעני מאד, שדורש הרבה שעות וגם להיות בעל, אבא ואיש משפחה?

"זה לא קל. ממש לא פשוט, אבל זו העבודה וזה צה"ל. אשתי לא ממש אוהבת את הסיטואציה, אבל היא מבינה שזו העובדה וזו הקריירה שכרגע בחרתי, אני כנראה לא אשאר כל החיים בצבא ואשתחרר מתישהו, אז המחשבה שזה זמני, עוזרת".

"אני רואה את המשפחה בעיקר בסופ"ש, במהלך השבוע אני משתדל לצאת כמה שאני יכול".

ומה החלום?

"אני רוצה לעשות התמחות ברפואת עיניים, עיניים מספרות המון על בנאדם, זה משהו שאני מאוד אוהב ומתעניין בזה וזה אחד האבירים הכי חשובים בגוף". 

קרדיט: דובר צה"ל