עד השנה שעברה, מאיר טפירו היה מוכר כשחקן כדורסל מהטובים והמוכרים בישראל. הקבוצה האחרונה בה שיחק הייתה מכבי קריית גת ומתחילת העונה האחרונה הוא מאמן את הקבוצה של מכבי אשדוד באר טוביה.

טפירו שידוע בכינוי "אין עוד מלבדו", זכה בעברו בגביע המדינה כשיחק בהפועל ירושלים ובצרפת עם "ננסי" ונבחר לשחקן העשור בעשור קודם (בשנים 2000-2010).

הוא גדל בבית דתי וכיום שומר על ציביון מסורתי- הולך לבית כנסת בחגים ושבתות. הבן הגדול שלו כבר משחק בעצמו כדורסל ומונחים מהמגרש מלווים אותו גם בשיח היומיומי עם הילדים בבית. מבחינתו כדורסל הוא האהבה שלו ודבר שהוא מתמיד בו כל חייו. 

איך התחלת לשחק?
"אני בא מבית דתי, גדלתי בתנועת בני עקיבא ולא ממש הייתה כל זיקה משפחתית לספורט, החברים מבית הספר היו משחקים מידי פעם בהפסקות, משם נרשמתי לחוג- התחלתי לשחק כדורסל בקבוצה בגיל 10, בקבוצת אליצור- קריית אתא.

אהבתי לשחק, אבל אף פעם לא חלמתי להפוך את זה למקצוע. בגיל 17 פנו אליי ממוצקין ורצו שאעבור אליהם- היה משא ומתן מול שתי הקבוצות, הציעו לי כדורים ובגדים וכל מה שקשור ועברתי למוצקין, שיחקתי שם שנה ולקחנו את הגביע בנוער בליגה שנייה בגיל 17.

משם זה התגלגל ופנו אליי בגיל 18 מקבוצת הבוגרים של הפועל תל אביב לשחק בליגה ראשונה".

החלום של שחקני כדורסל בישראל זה לשחק במכבי ת"א?
"כל אחד והחלומות שלו. אני חושב שהייתה תקופה שכן, אבל עומרי כספי "פתח" את החלום של להגיע לשחק ב- NBA, כך שהחלום פרץ את גבולות המדינה. היום אפשר לחלום גלובלי".

למה פרשת?
"אני "זקן" כבר. אין דבר מבאס מלהפסיק לעשות את הדבר שאתה הכי אוהב לעשות, מצד שני אני שמח שאני עדיין בתחום.

אני רואה עצמי בתור מאמן ומקווה שאוהב לאמן כמו שאהבתי לשחק. לא יכול להצהיר שזה מה שאעשה גם בעוד 40 שנה, מאמין שאבחן מחדש בכל סיום עונה ואשקול לגבי העונה הבאה. בינתיים אני מאוד נהנה".

החשיבה שונה?
"החשיבה מערכתית יותר- מהנהלה, אוהדים, עיתונאים, שחקנים, המערכת, שיטות, איך להוציא מהשחקנים שלי את הטוב ביותר, איך להחביא את החסרונות ועוד..."

איך אתה מתמודד עם טעויות? הפסדים?
"אחרי שהטעויות קורות אין לי כל כך מה לעשות מעבר להפקת לקחים. המשחק דינאמי ודברים מתפתחים בו ותמיד צצים דברים שלא צפיתי.

ההחלטות נעשות תוך כדי משחק, למשל במשחק מול אילת, הרגשתי שהכנסתי את 'אדם' מאוחר מידי בדיעבד.

זו אולי יחסית טעות קטנה אבל החוכמה היא ללמוד את השחקנים מאימון לאימון וכמובן ממשחק למשחק ולהכיר אותם, להבין מה קורה בזמן אמת על המגרש ולנסות לקחת את ההחלטות הנכונות".

מעטים האנשים שמצליחים להפןך תחביב למקצוע...
"כדורסל זה לא מקצוע עבורי, זו האהבה שלי. זו אהבה שאני אמנם מתפרנס ממנה אבל אני לא רואה בה כמקצוע".

מה החיבור שלך לאשדוד?
"הייתי שחקן באשדוד לפני חמש ושש שנים, כשהקבוצה רק עלתה ליגה. הייתי מבלה הרבה בעיר הזו, כמעט כמו היום.

יש ים נהדר, מסעדות טובות ואנשים מעולים-כיף לעבוד גם עם האנשים פה והרווחתי, הייתי חלק מאוד חשוב, בשנתיים הראשונות שמנו את אשדוד על המפה של כדורסל הישראלי והגענו לגמר.

אני מקווה שבתור מאמן היום, נצליח ליצור חיבור טוב לקהילה וחוץ מהצלחות על המגרש נתחבר לתושבים- היום יש כ- 1000 ילדים בליגת התיכונים בבתי הספר ממחלקת הנוער וליגה מטורפת בהובלה של רשות הספורט של עיריית אשדוד.

יש שילוב של הקבוצה הבוגרת בליגה הראושנה שנותנת לילדים האלה אופק ושאיפה להצלחה בעתיד. היום יש בחור בן 17 שמשתלב עם הקבוצה כבר באימונים. אני מאמין שבעתיד הקבוצה תכלול שחקנים מקומיים מהעיר".

אתה גם מעביר הרצאות לבני נוער?
"בקרוב אני אמור להעביר שתי הרצאות לבני נוער שעוסקות באלימות וסמים. חשוב להסביר שספורט וחינוך לפעילות גופנית מונע שימוש באלימות וסמים.

ספורט מלא בערכים שהפוכים לאלימות- לומדים איך לתפקד בקבוצה, לפתח אכפתיות כלפי האחר, לשים את עצמך בשביל הקבוצה ועוד. 

חשוב להבין, בכדורסל יש הרבה עבירות. כששחקן עובר את הגבול והחוקים, שהם מאוד ברורים ומאבד את העשתונות הוא מורחק. יש פעמים שעושים עבירות בכוונה אבל מנסים להימנע מזה. בגדול זה חלק מהמשחק והחוקים מאוד ברורים. עשית עבירה?- אתה נענש".

השחקנים גרים באשדוד... למה אתה לא עובר לעיר?
"כמעט כל השחקנים מתגוררים באשדוד ואני חושב שזה מאוד חשוב. אני נוסע הלוך ושוב מידי יום מבחירה, בעיקר בגלל הילדים- אני לא רוצה להזיז אותם מעיר לעיר ולשבור להם את השגרה, הם גרו כבר בכל כך הרבה מקומות".

מהן שלוש התכונות הכי חשובות בעיניך להצלחה עבור לשחקן כדורסל?
"ראשית אופי חזק שבראשו התמדה, חוזק מנטלי- להיות חזק "בראש", בתקופה טובה יותר או פחות- תמיד להיות שם ועבודה קשה- כישרון לא מספיק".

יש לכם אוהדים אבל נדמה שלא מספיק. מה הקבוצה עושה כדי להתחבר לאשדודים?
"אנחנו עושים הרבה פעילויות עם מחלקת הנוער ובתי ספר. אני חושב שהעיקר הוא שהאשדודים יכירו ויתחברו לקבוצה כמה שיותר- מי שמגיע לצפות במשחק מבין שבכדורסל יש אדרנלין מטורף.

אני לא יודע לומר במדויק על מה הבעיה יושבת, אבל לדוגמה בכדורגל באשדוד יש הרבה שחקנים אשדודים ועדיין אין להם 20 אלף אוהדים.

אני חושב שהחיבור צריך להיות עמוק ורגשי יותר, בלי קשר ל- האם השחקנים גדלו ונולדו באשדוד. זה לוקח זמן, לפני שש שנים "צץ" ענף הכדורסל באשדוד, משם אנחנו עובדים על בניית מסורת, גאווה מקומית ופטריוטיזם לעיר ולקבוצה".

אם באוהדים עסקינן, כמה באמת השחקנים שומעים את האוהדים על המגרש?
"האנרגיה שבאה מהקהל משפיעה מאוד על השחקנים על המגרש. יש לנו אוהדים נהדרים- "הדולפינים" שמגיעים לכל משחק, אנחנו פשוט צריכים להגדיל את הכמות.

לרוב, האולם מלא מלבד היציע החדש וזו השאיפה- שהאולם כולו יהיה מלא ויגיעו לכל משחק כ-2000 אשדודים שיהיו עם הקבוצה בטוב וברע.

ברור שאוהדים מתבאסים כשהקבוצה מפסידה, אני לא זוכר בכל 22 שנות חיי כשחקן משחק אחד שהפסדת בו ושמחתי. אני חושב שהחוכמה היא גם אם מתבאסים לדעת לדחוף להצלחה ו"לבוא בטוב"."

מה החוזקה של הקבוצה?
"ההתמדה והרצון להשתפר, להצליח ולנצח. הם עושים ונותנים הכל. גם ברמה האישית וגם ברמה הקבוצתית".

אם היו מלהקים אותך לתוכנית ריאליטי, לאן היית מסכים להיכנס?
"הייתי אומר המרוץ למיליון אבל יש שם משימות עם גבהים שאני לא יודע איך אני אתמודד איתם. אני מניח שכל דבר שקשור לאתגרים- מנטליים ופיזיים- או המרוץ או הישרדות, משהו כזה".

מה מעצבן אותך?
"הפסדים".

מה מרגש אותך?
"הילדים. אני לא בכיין אבל אני יכול להזיל דמעות מהתרגשות. לרוב זה קשור למשפחה שלי ובכיתי בגמר גביע המדינה".

תגיד, מה הדבר הכי מוזר שיש לך בבית שקשור לכדורסל?
(צוחק) "קופת צדקה בצורת כדורסל".

יש שחקן שאתה מסתכל עליו בקבוצה ורואה אותך בו?
"לקחתי החלטה שאני לא משווה אף אחד מהשחקנים אליי ולא בוחן סיטואציות לפני מה אני הייתי עושה אלא לפי מה טוב לאותו שחקן ולקבוצה.

אני לא מנסה להפוך אף אחד להיות כמוני, להיפך- אני רוצה לתת להם את ה'ספייס' ומהניסיון שלי לפקוח להם את העיניים לראות דברים בצורה אחרת ממה שהם רגילים".

צילום וכתיבה: חן בוקר